השאלה הנפוצה ביותר עבורנו המדריכים היא לא "מה שם הצמח הזה ?..." או " הטחינה סמיכה מספיק* ?", אלא - "זה יהיה קשה היום ?"
זה טבעי, כבני אדם קשה לנו להתמודד עם חוסר הודאות שמביא עמו יום טיול בהרים. בפרק אנחנו מביאים רשימת נקודות שיסייעו לכם להגדיר את רמת הקושי של הטיול, להבין את ההיבטים השונים ולהחליט האם הוא מתאים לכם או לא. הרשימה עשויה להיות שימושית לכל מי שמתכנן בעצמו טיול רגלי ממושך ולכל מי שמעוניין להצטרף לטרק בקבוצה. .. מוזיקה : Khruangbin – Maria Tambien Santigold – Disparate youth The Challengers – Kicks *היא תמיד תהיה דלילה מדי או סמיכה מדי. זה טבעה של טחינה...
יש מקומות שרק השם שלהם גורם לנו לשקוע בחלומות בהקיץ. קמצ'טקה זה אחד השמות הללו.
איפה עוד יש צורך להתווכח עם דובים על דגי סלמון ? ולנווט בין מרחבים עצומים בהם היחידים שמגיעים לבר המקומי הם איילי הצפון ? למזלנו, ארז פוסקלינסקי שהה מספיק זמן בחצי האי הרוסי והוא יספר לנו בדיוק איך אפשר לטייל שמה. מוזיקה : Khruangbin – Maria Tambien Santigold – Disparate youth The Challengers – Kicks
בפרק הקרוב חוזרים לטייל (טוב, לא באמת) במכתש רמון. רותי גובנבסקי שהייתה חלק מהיוזמה המיוחדת של סימון השביל שמקיף את מכתש רמון, מדברת על השביל, על המקומות שהיא אוהבת במיוחד בשביל, על המדבר, על ההבדלים בין מצפה לנופית, ואחת ולתמיד תסביר גם מזה המו"פ.
מוזיקה : Khruangbin – Maria Tambien Santigold – Disparate youth The Challengers – Kicks
ציוד לטיולים ! מה אורזים בתיק ?
זו יכולה להיות משימה מעיקה או מהנה, אבל זה כמו להכין עוגה - הכל כנראה תלוי במידת ההכנה שלנו מראש. בפרק נדבר על איך מתכוננים נכון, מה כדי לבדוק, האם לדרמן זה עדיין מגניב, ובסוף אפילו הפתעה בקול נשי. מוזיקה : Khruangbin – Maria Tambien Santigold – Disparate youth The Challengers – Kicks
בפרק הזה אנחנו מארחים את אור כהן, טייל אולטרא-לייט.
הוא מוציא מהמזון אותו הוא צורך כל טיפה של מים, הוא חותך מהתרמיל כל שרך מיותר, נלחם בקופסאות שימורים, משתמש במקלות ההליכה כמקלות האוהל ולפעמים גם ישן בתוך התיק שלו עצמו (לא באמת). בפרק אנחנו מדברים עם אור על היופי שבצמצום הציוד, והקלילות שמגיעה מהקלילות של התרמיל.
הם היו הראשונים והיחידים שהקיפו את ים המלח ברגל.
בשנת 1934 יצאו 14 נערים למסע שלימים יהפוך למופת ולסיפור דרך על טרק יחיד במינו במקום הנמוך בעולם. רשימת הציוד המפתיעה, הדרמות שבדרך, קפה שחור, והסיום המרגש. מה היה להם בדרך ? בפרק מיוחד זה נשלב קטעים מתוך ספרו של רפי טהון "הקפנו את ים המלח ברגל" ונחשוב גם האם אנחנו היינו יוצאים להרפתקה שכזאת. הכתבה עליה דיברנו בפרק 13 של הפודקאסט, עלתה לאוויר. הכתבה מתארת מעט יותר בפירוט את המצב בבקתות ובשבילים, ומשאירה רוח אופטימית בסופה. תהנו !
עומר ויזהר מארחים את גיל אפרת, מטייל שחצה את איסלנד, רכב 800 ק”מ בפטגוניה, וחרש את ארצות הברית בכמה מהשבילים הארוכים ביותר שקיימים בעולם. יחד נדבר על הדינמיקה של הליכה בשביל ארוך, על האתגרים שבדרך, על הרגעים המיוחדים, ועל שוקו חם ועוגיות.
למידע נוסף על המסעות, כנסו לאתר הבית של גיל המקרה המוזר של ציור הסלע או - קרטיבים מספר 5 - 10.7 עדיין אין טיסות, גל שני בפתח, ואין לי מושג מתי נחזור לטייל. בינתיים אני מטייל בעצמי, מכין אינסוף מסלולים חדשים ומהנים, ומדי שלושה שבועות אשלח קרטיבים צוננים מההרים. תהנו ! באלפים יש הרבה ציורי סלע. זהו אזור שחלקים ממנו היו מיושבים בצפיפות כבר באלף השני לפני הספירה. באזור בו טיילתי שבוע שעבר, שיא ההתיישבות היה בתחילת המאה הקודמת. האזור עשיר במחצבים כמו ברזל, כסף, וסרפנטין (אסבסט), ופרט לרועים שתמיד היו באלפים, באותה תקופה גם חיו בו הרבה כורים ומשפחותיהם. אותם כורים היו אנשים שלא לאורך כל חייהם חיו בהרים, וחלקם הגיעו גם מערים אמידות למדי כבר באותה תקופה. בדרך לאחד ממעברי ההרים האחרונים שעברתי שבוע שעבר, Col Giradin, עברתי ליד אזור עשיר במכרות, שישנן בו כתובות סלע מוכרות. ירדתי מהשביל מעט וחיפשתי עוד כתובות. כשמצאתי אחת יפה צילמתי אותו ו״דקרתי״ עם מכשיר הניווט שלי את הנקודה במפה. קל לזהות כתובות סלע על צפחות ביום חם, כל משטח שפונה אל השמש מחזיר אור לבן חזק, וזוהי נקודה קלאסית לציורי סלע. על אחד הסלעים - מצאתי את הכתובת הזו שתהיינה שונה מכל השאר : זה די משונה לפגוש ציור של אדון כזה באמצע האלפים לא ? הציור הזה כבר היה מוכר לאנשי האזור, והמקור שלו לא היה ברור. בתחתית אותו הסלע היה שיח ערער ותיק, שכיסה את הפינה של הסלע. הזזתי את השיח, שפכתי מים כדי להסיר את הבוץ, ומצאתי את הכתובת הבאה : המידה של הכתובת הזו היא לא יותר מ15x15 ס״מ, וכתוב בה Richard, 1818.
לכאורה, מצאנו כנראה את הכותב, אבל מה גרם לו לצייר אדון כזה ? שלחתי את התמונות לבעלי האכסניה שבה ישנתי, הממוקמת מתחת למעבר ההרים. זו אותה המשפחה שמנהלת את המקום כבר 3 דורות, וקיוויתי שהם יסבירו אולי מיהו אותו אדון שמצויר בסלע. אתמול בערב, קיבלתי מהם מייל חוזר. בעלי האכסניה שאל את המבוגרים בכפר, אלה חייכו, ולקחו אותו לכנסייה המקומית. בכנסייה הצנועה ישנה פינה בה תלוי ציור בו מצויירים אנשים עשירים בלבוש פריזאי מהודר - במרכז אותו כפר ! זו הייתה מעיין סאטירה ובאותו כפר כמובן שלא יכלו להיות אנשים לבושים בכאלו בגדים בתחילת המאה ה-19. אבל החתימה בציור - הייתה ריצ׳רד. באותה תקופה, העמק התמלא באנשים מכל המרחב שבאו לאזור לנסות את מזלם ולפתוח מכרות. חלקם הגיעו מהערים השונות, וקרוב לוודאי שהכירו את האופנה העילית שכבר התפתחה באותן שנים. רובם מעולם לא חזרו אל העיר, אבל אותו ריצ׳רד אולי ישב משועמם יום אחד בקרבת המכרה, ודמיין...
והפעם, אני ועומר מנסים לתת תמונת מצב על הטיולים בקיץ 2020, בצל הקורונה.
מה השתנה בארץ ואיפה ניתן כעת לטייל ? איך נראים האלפים בקיץ 2020 ? האם האירופאיים חזרו לטייל ? ולמה חשוב לתת למטיילים חומוס מפעם לפעם ? |
הבלוגהמקום בשביל כל הכתבות, הפודקאסטים, הוידאו, התמונות, ועוד... ניווט מהיר
הפודקאסט
הכתבות
המומלצים
וידאו
פירגון
|