טיול שני של קבוצת המעיין, ספטמבר 2019.
​
 לפעמים, בעיקר בבקתות קטנות בין הרים גבוהים, נוצר קסם כלשהו, קשה להסביר את זה במילים. אבל אולי התמונות יעזרו...

בסוף ספטמבר האחרון, כל קבוצות הוואטסאפ של הטיולים שהיו במון בלאן בשנים האחרונות געשו ורעשו סביב קרחון ליד העיירה קורמיור, שהולך ומתפרק. בפוסט הבא אנסה להבהיר את הסיפור, ולעדכן מה מצבו של הקרחון היום.

איפה ?
כל מי שטייל איתי במון בלאן מכיר את התצפית על הקרחון Planpincieux, שנמצא מתחת ל-"גראנד ג'וראס". התצפית היא מהנקודה הגבוהה ביותר שאנחנו מגיעים אליה בטרק, ביום האחרון (או האמצעי שבתכניות שלפני 2019) שבו אנחנו יוצאים בקתת בונאטי, עולים כמה עליות תלולות, ובסוף יורדים לאכול גלידה בקורמיור.

מתי ?
באמצע ספטמבר האחרון, מטפסים איטלקיים דיווחו על שינוי במיקום של הקרחון המדובר, הם דיווחו שהוא נמצא נמוך יותר מבדרך כלל בסוף הקיץ.

ומה קרה ?
הדיווח היה שגרתי לגמרי וחלק משיחה חברותית בבית הקפה המקומי. השיחה תפסה את אוזנה של ולנטינה, מדריכה באזור, שיידעה קבוצת מדענים מהאוניברסיטה בגרנובל, שמיד הגיעו לאזור והחלו במדידות שגרתיות.

הם גילו שהקרחון נמוך יותר (כלומר, ירד למטה בערוץ בו הוא היה לפני כן), ב45 ס"מ. האזור כולו והכביש מתחתיו נסגרו לתנועה. הוצבה מול הקרחון תחנת מדידה, וכעת ממפים כל תנועה ולו הקטנה ביותר של הקרחון. נכון לימים אלה (31.10.19), הקרחון ירד עוד 30 ס"מ.

אבל, מה הבעיה ?
אין טיול שצפונה מישראל ואני לא מדבר בו בשלב מסוים על קרחונים והתחממות גלובלית. למי שאינו מכיר, אומר שקרחון גם הוא מסוגל לנוע במורד ואדי, באופן איטי הרבה יותר ממים, ותנועתו תלויה בטמפ' שלו, בשיפוע, ובגודל הקרחון. לכל קרחון ישנה התארכות והתקצרות טבעית במהלך כל עונה, כשבדרך כלל דווקא לקראת סוף הקיץ קרחונים "זורמים" מהר יותר מטה, ומתארכים. זה נגרם מזרימת מים אינטנסיבית בינהם לבין השטח, שמהווה מעיין חומר מסכך  עבור הקרחון. מה שבדרך כלל מונע את זרימת המים המהירה, היא העובדה שהקרקע מתחת לקרחון קפואה גם היא בעומק מסוים ומשתנה (ה-permafrost), ושומרת על צידו התחתון של הקרחון מלהינמס.
למעשה זרימה כה מהירה של הקרחון היא עדות ישירה להתחממות כדור הארץ. קל להבין את זה בתהליך הבא :

האויר מתחמם > הפרמה-פרוסט נסוג לעומק פני השטח ומתרחק מהקרחון > תחת הקרחון ההמסה גדולה יותר > יש יותר חומר סיכוך > הקרחון זורם  במהירות מטה. 

ומה עכשיו ?
עכשיו מחכים... הפחד הוא שחלק גדול מהקרחון עומד להינתק, ולגרום למפולת גדולה שעשויה לגרום להרס רב של תשתיות וכמובן פגיעה בחיי אדם שיהיו בסביבה. זו הסיבה שהאזור נסגר לתנועה, וכעת אין גישה לכל החלק של ואל פרט האיטלקי מהצד האיטלקי (על האוכף בצד השוויצרי ישנם שלטים רבים המתריעים מפני הסכנה). אפשר להמשיך לתעדכן באתר הבא. (לחצו על התרשים במרכז שמאל המסך).

אם קראתם/ן עד לכאן, אולי תרצו לשמוע את דעתי האישית על הנושא :
להתחממות הגלובלית אין פנים, אין פרזנטור, ואין אף דרך להנכיח אותה במרחב הציבורי חוץ מלדבר. הרי התמונות והנתונים הם תמיד מאפריקה המאובקת גם ככה, או מגרינלנד שזה בכלל סוף העולם... ופתאום, המון בלאן עצמו, אחד המקומות המטוילים בעולם, נמצא בלב הסיפור ! זו נקודת אור קטנה בסיפור, שאולי תפתח עוד עיניים ותביא את הנושא של ההתחממות הגלובלית לסדר היום הציבורי. 

כתבה על צרכים בשטח(!), וגלריה טרייה מהדולומיטים.

רני ירושינסקי משתף אותנו בתמונות מהטרק בדולומיטים. תודה רני !

הגיע הזמן לדבר על זה. אנחנו יכולים להתהדר בכותרות מפוצצות כמו "תיירות אחראית", "טרקים  אקולוגיים" ועוד, אבל בדרך אנחנו משאירים אחרינו לפעמים שאריות שהן פשוט סותרות כל היגיון סביבתי, וחסרות דרך ארץ.

כן כן, אני הולך עכשיו לכתוב על קקי ופיפי. בחיי.

לצערי הרב, בשטח אנחנו פוגשים המון שאריות שקשורות בצרכים. נייר טואלט (שמתוך סקר קצרצר שעשיתי בין  חבריי הצרפתים, הם משוכנעים לחלוטין שבכלל לא מדובר בזבל כשזה בשטח, ועומד לרדת גשם בימים הקרובים), מגבונים לחים, שאריות של מוצרי היגיינה נשית ועוד. בואו פשוט נשים לזה סוף, ואחת ולתמיד נניח שני כללים על השולחן:

1. המקום: כשאין המון צל בסביבה, לא מתפנים בצל היחיד שמוצאים. תמיד יש עוד  כפל קרקע להסתתר בו.
2. העזרים: כאן החוקים מאוד פשוטים. נייר טואלט שורפים תוך נקיטת כללי זהירות ומגבונים לחים אוספים. קל לא?

והפעם -  כתבות על ההתחממות הגלובלית, ותמונות מטיולי הקיץ.

איך אפשר לתפוס את. כל המרחבים הפראיים האלה ? דני גוטמן המוכשר מצליח. תודה דני !

שוב רקפת רוזנפלד נותנת לנו הצצה לעולמות הסמויים מהעין. והפעם - טכנולוגיה חדשה לעריכת דנ"א. האזינו לפודקאסט בו היא מסבירה על הקריספר, ויכולותו להשפיע על העתיד של כולנו. 

מעל לכל פסגה, מוצמד מספר, האם תצליח/י לזהות מיזו הפסגה ?

אנסה לעזור בכמה רמזים...

​1. התמונה צולמה באלפים הגבוהים, מפסגה מוכרת מאד
2. כל מי שטייל איתי סביב המון בלאן, אמור להכיר את הנקודה ממנה צולמה התמונה
3. רמז עבה - התחילו מפסגה מספר 3, וממנה נסו לזהות את השאר. 
4. הכותרת של כל תמונה, היא רמז מסוים לשמה

בהצלחה !

והפעם- גלריה כפולה !  
למעלה, שושי אלטוביה, תמונות מעולות של האוירה, ורוח הטיול. ולמטה - יורם זילברמן ויותר תמונות מהנופים והשטח לכשעצמו. תודה רבה לשושי ויורם !

והפעם - 5 דברים משונים שאפשר למצוא בסופרים בדרום ספרד. 

איך נכנסים לבקתה ? איך זה נראה מבפנים ? למה יש קרוקס בכל מקום ? וידאו קצר בשביל כל מי שמתכננים להכנס לבקתה במהלך טרק בקיץ הקרוב. תהנו !

איציק יוגב המוכשר משתף אותנו בתמונות שצילם במהלך הטרק במדירה - פסח 2019. תודה איציק !

כתבה חדשה בעיתון הארץ, על טיולים באזורים הפחות מוכרים של מרוקו, שאינם באטלס הגבוה. בכתבה אני מתאר את השהות עם אנשי המדבר על גבול הסהרה, את מרקש, ואת האפשרויות השונות לטיולים באזורים הכי "מרוקאיים" של מרוקו. תהנו !

חשיפה של החידושים בבלוג, הצגה של פוסטים נבחרים, ועוד...

מדירה פשוט אי נהדר. בכל מקום בו הולכים זורמים מים, ומכל פינה מציץ הר דרמטי או אוקיאנוס כחול. ניסיתי ללכוד את כל אלו במצלמה. תהנו !

שניה אחרי שנפגשנו במדבר המרוקאי, חגי פתח מיזם חברתי-אינטרנטי (www.poolabook.com) לקריאה ושיתוף יצירות כתובות תו"כ שמירה על זכויות היוצרים. מעיין יוטיוב ליצירה הכתובה. 

אני אישית קראתי יצירה מעניינת למדי על הברקסיט המתקרב ובא (או לא?), ואני ממליץ פשוט להכנס ולשוטט, במיוחד בשישי בצהריים שיש קצת זמן פנוי (אני מקווה...).

תודה חגי !

האביב בשיאו ברמות נפתלי. צילומים של שוש אופנהיים. תודה שוש !

דיוור מושקע במיוחד. תשובה לשאלה שאני נשאל הכי הרבה בהדרכות - "מה הטיול שאתה הכי אוהב ?", וכתבה ראשונה בעיתון "הארץ".

טרק בסקוטלנד הוא חוויה אחרת. ארץ עצומה, עם אזורים אינסופיים בהם לא גר או מתהלך אף אדם.
​על חווית הטיול בה כתבתי ב-"הארץ", ואני מזמין אתכם/ן לקרוא ולהגיב. 

כתבה ב"מסע אחר" בה אני מנסה לתאר איפה אפשר לטייל ברגל מבלי ההמונים, והאם זה "משתלם" ועדיין רואים את התופעות הייחודיות ? 

ביום השמיני למסענו בקירגיסטן יצאתי , עם קבוצת המטיילים לטיפוס על קרחון עטופה במעיל גשם ומכנסי סערה. כובע חם על הראש וכפפות פליז על הידיים. לרגליי נעלי הזמברלנד הוותיקות שלי, שאתמול נבעה בשתיהן פתח בין הסוליה לגוף הנעל. הנעליים נחבשו במסירות על ידי אייל הצעיר ורב התושייה, בתחבושת דביקה ולבנה. בנעליי החבושות, אני יוצאת  לדרך המובילה לקרחון. ו"הדרך" אינה אלא  מתלול  סלעי גרניט מחוספסים וביניהם מפכים ערוצי מים היורדים מן הקרחון. קשה לי לנעוץ את מקלות הליכה בין הסלעים והנעליים שלי נאנקות חרש עם כול פסיעה.

"היצמדי לרמיל, לכי אחריו, כך ייקל עליך" אומר לי המדריך ואני מצייתת. עד מהרה רמיל, המדריך המקומי הצעיר ושחום העור, מבחין בקשיי ומושיט לי יד חמה ואיתנה. אני מתבוננת ברגליו הפוסעות יציבות ובוטחות על הסלעים ועד במהרה רק במבע עיניים הוא מראה לי היכן להניח את רגליי. ובעיניי אני מצביעה לו, מפעם לפעם, על דרך נוחה ומתונה יותר. עד מהרה אנו נכנסים לריתמוס הליכה של חיפוש נתיבים נוחים יחסית ובהרמוניה פוסעים יחדיו. כמעט ללא מילים אך בתקשורת חמה והבנה מלאה. במחי אחיזת ידו החמה והאיתנה נעלמו כול קשיי בטיפוס על סלעים, דרדרות, במעבר מכשולי מים בקפיצה מאבן גרניט אחת למשניה, הקושי פשוט הפך לעונג צרוף. מסתבר שלא רק לי היה נפלא ללכת יד ביד עם רמיל גם הוא מאוד נהנה וכשירדנו למטה, הודה לי על העונג שבצעידה המשותפת לקרחון – מתוק טעמה של נתינה. 

בעודי אוחזת בידו האיתנה של רמיל זיהיתי עד כמה מושגי הטיפול שלי באנשים במשבר לקוחים מעולם המסעות שאני כה אוהבת. כמטפלת, אני מגדירה עצמי כמי שמיטיבה לנווט אנשים בסבך רגשותיהם ומושיטה להם יד מקצועית איתנה בחלצי אותם מצמתי משבר ומועקה לחוף מבטחים. לאור הבנה זאת אני מחליטה שאכתוב באתר שלי על מסע הטיפול בהנחייתי כאנלוגיה למסע רגלי בארץ לא נודעת.

על פסגת ההר בסמוך לקרחון ביחד עם יובל הצעיר, המתחיל דרכו בהתקרבות ליהדות, בנינו עם אבני המקום את המילה שלום. אמרתי ליובל שהמקום גבוה דיו כדי שהיושב במרומים יראה היטב מה אנו מבקשים ממנו – ש ל ו ם, זימרנו תפילה "יעשה שלום עלינו ועל כול עמו ישראל" וקינחנו באמן מלא כוונה.
את היום קינחנו בטבילה במי אגם צוננים מאוד. וכאן בא עוד זוג ידיים לעזרתי – לביא פרש את כפות ידיו במים ואיפשר לי לצוף ברוגע במים הקרים כשראשי מונח על כפות ידיו.

ביום הטוב הזה עם ידיים שבאו לעזרתי, הרי שמעבר לעונג הקבלה זכיתי לשיעור חשוב בענווה. במרחבי עבודתי אני מורגלת בהובלת אחרים והנחייתם וכאן הרשיתי לעצמי לחשוף קושי וצורך שלי בעזרה ללא בושה ומבוכה ונהניתי פעמיים  - גם לקבל וגם לתת לבעלי רצון טוב לעזור לי וגמול הענווה - חוויה מרנינה של עונג. כאילו נדלקה מעלי שמש מאירה באפרוריות היום.

בסיומו של יום, כשחלצתי את נעלי החבושות, שעמדו היטב במשימת העלייה לקרחון, גיליתי שהסוליה הפנימית הייתה מאוד רטובה. הודיתי להן על שבע עשרה שנים של שירות נאמן באינספור טרקים בארץ ובחו"ל והשארתי אותן בקירגיסטן.

במרץ 2019 יצאתי עם חבורה קולית של גברות מעין ורד, לטרק בקפריסין. לרובן זה היה הטרק הראשון מאז הטיול הגדול, והן עמדו בטיול ותנאיו (בעיקר שבוע של מזג אויר קשה שפקד אותנו) בגבורה רבה. קפריסין מפתיע אותי כל פעם מחדש. פשוט אי נהדר. 

מידע מלא על טיולי הקיץ וגלריית תמונות מהטיול שהיה בארץ.