איציק יוגב המוכשר משתף אותנו בתמונות שצילם במהלך הטרק במדירה - פסח 2019. תודה איציק !

כתבה חדשה בעיתון הארץ, על טיולים באזורים הפחות מוכרים של מרוקו, שאינם באטלס הגבוה. בכתבה אני מתאר את השהות עם אנשי המדבר על גבול הסהרה, את מרקש, ואת האפשרויות השונות לטיולים באזורים הכי "מרוקאיים" של מרוקו. תהנו !

חשיפה של החידושים בבלוג, הצגה של פוסטים נבחרים, ועוד...

מדירה פשוט אי נהדר. בכל מקום בו הולכים זורמים מים, ומכל פינה מציץ הר דרמטי או אוקיאנוס כחול. ניסיתי ללכוד את כל אלו במצלמה. תהנו !

שניה אחרי שנפגשנו במדבר המרוקאי, חגי פתח מיזם חברתי-אינטרנטי (www.poolabook.com) לקריאה ושיתוף יצירות כתובות תו"כ שמירה על זכויות היוצרים. מעיין יוטיוב ליצירה הכתובה. 

אני אישית קראתי יצירה מעניינת למדי על הברקסיט המתקרב ובא (או לא?), ואני ממליץ פשוט להכנס ולשוטט, במיוחד בשישי בצהריים שיש קצת זמן פנוי (אני מקווה...).

תודה חגי !

האביב בשיאו ברמות נפתלי. צילומים של שוש אופנהיים. תודה שוש !

דיוור מושקע במיוחד. תשובה לשאלה שאני נשאל הכי הרבה בהדרכות - "מה הטיול שאתה הכי אוהב ?", וכתבה ראשונה בעיתון "הארץ".

טרק בסקוטלנד הוא חוויה אחרת. ארץ עצומה, עם אזורים אינסופיים בהם לא גר או מתהלך אף אדם.
​על חווית הטיול בה כתבתי ב-"הארץ", ואני מזמין אתכם/ן לקרוא ולהגיב. 

כתבה ב"מסע אחר" בה אני מנסה לתאר איפה אפשר לטייל ברגל מבלי ההמונים, והאם זה "משתלם" ועדיין רואים את התופעות הייחודיות ? 

ביום השמיני למסענו בקירגיסטן יצאתי , עם קבוצת המטיילים לטיפוס על קרחון עטופה במעיל גשם ומכנסי סערה. כובע חם על הראש וכפפות פליז על הידיים. לרגליי נעלי הזמברלנד הוותיקות שלי, שאתמול נבעה בשתיהן פתח בין הסוליה לגוף הנעל. הנעליים נחבשו במסירות על ידי אייל הצעיר ורב התושייה, בתחבושת דביקה ולבנה. בנעליי החבושות, אני יוצאת  לדרך המובילה לקרחון. ו"הדרך" אינה אלא  מתלול  סלעי גרניט מחוספסים וביניהם מפכים ערוצי מים היורדים מן הקרחון. קשה לי לנעוץ את מקלות הליכה בין הסלעים והנעליים שלי נאנקות חרש עם כול פסיעה.

"היצמדי לרמיל, לכי אחריו, כך ייקל עליך" אומר לי המדריך ואני מצייתת. עד מהרה רמיל, המדריך המקומי הצעיר ושחום העור, מבחין בקשיי ומושיט לי יד חמה ואיתנה. אני מתבוננת ברגליו הפוסעות יציבות ובוטחות על הסלעים ועד במהרה רק במבע עיניים הוא מראה לי היכן להניח את רגליי. ובעיניי אני מצביעה לו, מפעם לפעם, על דרך נוחה ומתונה יותר. עד מהרה אנו נכנסים לריתמוס הליכה של חיפוש נתיבים נוחים יחסית ובהרמוניה פוסעים יחדיו. כמעט ללא מילים אך בתקשורת חמה והבנה מלאה. במחי אחיזת ידו החמה והאיתנה נעלמו כול קשיי בטיפוס על סלעים, דרדרות, במעבר מכשולי מים בקפיצה מאבן גרניט אחת למשניה, הקושי פשוט הפך לעונג צרוף. מסתבר שלא רק לי היה נפלא ללכת יד ביד עם רמיל גם הוא מאוד נהנה וכשירדנו למטה, הודה לי על העונג שבצעידה המשותפת לקרחון – מתוק טעמה של נתינה. 

בעודי אוחזת בידו האיתנה של רמיל זיהיתי עד כמה מושגי הטיפול שלי באנשים במשבר לקוחים מעולם המסעות שאני כה אוהבת. כמטפלת, אני מגדירה עצמי כמי שמיטיבה לנווט אנשים בסבך רגשותיהם ומושיטה להם יד מקצועית איתנה בחלצי אותם מצמתי משבר ומועקה לחוף מבטחים. לאור הבנה זאת אני מחליטה שאכתוב באתר שלי על מסע הטיפול בהנחייתי כאנלוגיה למסע רגלי בארץ לא נודעת.

על פסגת ההר בסמוך לקרחון ביחד עם יובל הצעיר, המתחיל דרכו בהתקרבות ליהדות, בנינו עם אבני המקום את המילה שלום. אמרתי ליובל שהמקום גבוה דיו כדי שהיושב במרומים יראה היטב מה אנו מבקשים ממנו – ש ל ו ם, זימרנו תפילה "יעשה שלום עלינו ועל כול עמו ישראל" וקינחנו באמן מלא כוונה.
את היום קינחנו בטבילה במי אגם צוננים מאוד. וכאן בא עוד זוג ידיים לעזרתי – לביא פרש את כפות ידיו במים ואיפשר לי לצוף ברוגע במים הקרים כשראשי מונח על כפות ידיו.

ביום הטוב הזה עם ידיים שבאו לעזרתי, הרי שמעבר לעונג הקבלה זכיתי לשיעור חשוב בענווה. במרחבי עבודתי אני מורגלת בהובלת אחרים והנחייתם וכאן הרשיתי לעצמי לחשוף קושי וצורך שלי בעזרה ללא בושה ומבוכה ונהניתי פעמיים  - גם לקבל וגם לתת לבעלי רצון טוב לעזור לי וגמול הענווה - חוויה מרנינה של עונג. כאילו נדלקה מעלי שמש מאירה באפרוריות היום.

בסיומו של יום, כשחלצתי את נעלי החבושות, שעמדו היטב במשימת העלייה לקרחון, גיליתי שהסוליה הפנימית הייתה מאוד רטובה. הודיתי להן על שבע עשרה שנים של שירות נאמן באינספור טרקים בארץ ובחו"ל והשארתי אותן בקירגיסטן.

במרץ 2019 יצאתי עם חבורה קולית של גברות מעין ורד, לטרק בקפריסין. לרובן זה היה הטרק הראשון מאז הטיול הגדול, והן עמדו בטיול ותנאיו (בעיקר שבוע של מזג אויר קשה שפקד אותנו) בגבורה רבה. קפריסין מפתיע אותי כל פעם מחדש. פשוט אי נהדר. 

מידע מלא על טיולי הקיץ וגלריית תמונות מהטיול שהיה בארץ.

בתאריך 9.3.19, יצאנו לטיול חינמי לתל יודפת והר עצמון.
בגלרייה מטה ישנן תמונות שצילמה בתיה וויסמן בטיול. טיולים כאלו אני מדריך פעמיים בשנה, בנובמבר ובמרץ, הירשמו לרשימת התפוצה על מנת להתעדכן.
תודה לבתיה, ולכל מי שבא/ה !

חשיפה בלעדית ויחידה ברשת, לסרט שערכתי על הטרק בראוניון. הצילומים לא נשיונל גיאוגרפיק, והעריכה יותר מזכירה את חוג התקשורת למתחילים במתנ"ס.
אבל - זה מה שיש... (וזו הסיבה שזה חבוי כאן היטב...)

למי שרוצה להעמיק מעט יותר - כתבתי רשימה יותר רצינית במגזין מסע אחר אונליין, קראו ורשמו לי בתגובות את דעתכם/ן !

כתבות בפורטל "מסע אחר" והזמנה לטיול בארץ.

10 שנים ! הזמן עובר מהר שנהנים...

אוסף תובנות צנוע מעשר השנים האחרונות, שגם מבהיר לא מעט מהגישה שלי כלפי טרקים קבוצתיים ופרטיים בחו"ל. כתבה חדשה שכתבתי במסע אחר אונליין, ואני מזמין כל אדם שאוהב ללכת ברגל, בטבע, לקרוא בה. 

אחד המקומות שהשאירו עלי את הרושם הרב ביותר בחיי, היה גרינלנד. בזכות השילוב של הטבע האינסופי, האינואיטים, והקרחונים, נוצת באי הזה אוירה כל כך שונה ממה שהכרתי לפני כן. על הטרקים בגרינלנד כתבתי בכתבה חדשה במסע אחר אונליין. כנסו לקרוא !

המולסן - פסגת הסיירה נוודה בספרד, מידע מלא על טיולי הקיץ.

לכל מי שהיה בסובב המון בלאן ואהב, לכל מי שאוהב הרים גבוהים, ולכל מי שרוצה לטייל באזורים בהם הטבע פראי והשקט שולט. כתבה חדשה שכתבתי במסע אחר אונליין.

זה היה ביום ה-6 לטיול. אחרי כמה ימים שאנחנו מטיילים על הרכס של ה-"סיירה נוודה", בין הכפרים הלבנים ומערכות המים ההרריות, הגיע היום בו אנחנו אמורים לצאת מהבקתה הגבוהה אל פסגת הרכס. החורף היה מושלג במיוחד, והרכס כולו לבן ויפיפה, אבל הדרך לפסגה כנראה חסומה... אפשר היה לראות כבר מלמטה את הנתיב הדרומי בו תכננו ללכת, שאמור בעונה זו להיות פנוי משלג - מכוסה כולו. 

חושבים על אלטרנטיבות, שותים עוד כוס תה בבקתה...

אחרי הצהריים יורדים חבורת מטפסים, עם חיוכים מקצה לקצה. "הגעתם למעלה ?" מיד כולם שואלים, כן הם אומרים, בנתיב הצפוני. הוא פנוי לגמרי.
"איך זה יכול להיות ?" שואלים כולם בהפתעה, הנתיב אמור להיות מושלג בהרבה מהדרומי...

מגיע שומר הבקתה המבוגר, ואומר שבמהלך שנות ה-80, היתה שנה אחת מושלגת כמו השנה הזו. שבמהלכה הרוח היכתה ללא הרף במפנה הצפוני, ושמרה אותו פנוי לחלוטין משלג. כנראה השנה גם היתה ככה...

עלינו למעלה, הגענו מעל לעננים, וירדנו מאושרים למטה...בנתיב הצפוני. ביוני השנה (שבועות), נעלה שוב לפסגת המולסן. ​

"קבוצת המעיין" והטרק החדש במרוקו.

​טיול מאורגן מראש לקבוצה בחו"ל הינו מוצר יקר. ישנה עלות הטיול המושקע, הטיסות, ביטוחים שונים, שיווק, ועוד הוצאות רבות על מנת להבטיח חוויות טובות, בטוחות, וחד פעמיות. 

כבר לפני כמה שנים, כניסוי, התחלתי "לשחק" בפרמטים השונים עליהם ניתן להשפיע. מחירי טיסות לא אשנה, וכל טיול זקוק לשיווק, אבל אולי משהו בתכניות הטיולים יכול להשתנות וכך להקל על המחיר ?

כך מצאתי את עצמי משנה לשנה, מחזק את יכולות האופרציה שלי ומתחיל לעבוד לבד בכל יעד בו אני מדריך. לא עוד סוכנים ועמלות שנגבות מהמטייל בדרך אל הטיול. אני מרוויח ככה שקט נפשי, ללא הפתעות, מה שאארגן זה מה שיהיה, והמטיילים ירוויחו מחיר נוח יותר עבור מנהלות מעולות.

בתוך אלו, זיהיתי שישנם יעדים, שאם נשמור בהם על צניעות מסוימת במנהלות, אוכל להוציא טיולים אפילו יותר זולים ממה שהצלחתי עד כה. הדוגמאות רבות :
- אזורים פחות מוכרים באלפים, ששמורים ל-"מקומיים", בהם המנהלות יחסית יותר זולות (בתנאי שלא רואים את הציוד הגדול מדי יום). דוגמאות לכך הם האלפים הימיים, וקורסיקה.
- מרוקו - כל זמן שלא מבלים במרקש, וממקדים את אזור הטיול עם פחות נסיעות, אפשר לבלות זמן רב במחירים מעולים במרוקו, אפילו שהטיסות יקרות מאד. 
- טורקיה - אזור שעדיין נשאר יחסית זולים לטיול, ובארגון יעיל אפשר לחסוך הרבה מהעלויות ביעדים אלו. 

וכמובן ישנן עוד דוגמאות רבות. יחד עם עומר זיו (LetsWalk), הקמנו קבוצת מטיילים שפונה אליך, שרוצה לטייל במחיר נוח יותר, בקבוצה בחול. אני כולי תקווה שמשנה לשנה נוכל להציע יותר טיולים במחירים כאלו, ושנחזור עוד ועוד על הקיימים עם מטיילים רבים. 

טרק חדש בכף ורדה, השקת פרויקט "ציוד", ועוד...

לא מזמן גרה אצלנו לתקופה חברה טובה, איזבלה שמה, ברזילאית מסאו פאולו. היא ישבה מעט עצובה ליד השולחן, וכשאלתי אותה למה, אמרה - "אתה לא תבין. זה saudade, זה רגש של ברזילאים..."

אז למען האמת, זו לא פעם ראשונה שאני שומע את המילה הזו, saudade. 
חלקנו אולי מכירים אותה מהשיר של סזריה אבורה, אבל זו מילה שאין לה תרגום ישיר לאנגלית. סודַד זה משהו בין געגועים ונוסטלגיה למקום או אדם אהוב, שלא ישוב עוד. פעם ראשונה שמעתי את המילה בערב רווי רום בכף ורדה, עם בחור סנגלי בשם ניקו, שהרגע אכלתי אצלו במסעדה אחרי יום טיול די קשוח בסביבת האי פוגו. הוא סיפר לי על בנו, אריק, שנסע לפורטוגל לעבוד, והוא לא יודע אם בכלל יסע לבקר אותו יום אחד. הוא הסביר לי שאת הרגש הזה הם חווים הרבה בכף ורדה, על מקומות שכבר לא יהיו בהם, או אנשים שלא ישובו אל האיים.

כף ורדה הם קבוצת איים יפיפיה, שההיסטוריה הכואבת של סחר בעבדים, ומצב כלכלי גרוע שמאוים כל הזמן מוולקניזם שעשוי להתפרץ (הר הגעש באי פוגו בו טיילתי התפרץ מאז בשנת 2014), יצרו חברה אנושית צבעונית וייחודית בעיני, שמביעה עצמה במוזיקה ואנושיות שקשה לפספס. גם סזריה אבורה היא מכף ורדה במקור, ועד יומה האחרון שרה יחפה, להזדהות עם בני מולדתה.
​