ביום השמיני למסענו בקירגיסטן יצאתי , עם קבוצת המטיילים לטיפוס על קרחון עטופה במעיל גשם ומכנסי סערה. כובע חם על הראש וכפפות פליז על הידיים. לרגליי נעלי הזמברלנד הוותיקות שלי, שאתמול נבעה בשתיהן פתח בין הסוליה לגוף הנעל. הנעליים נחבשו במסירות על ידי אייל הצעיר ורב התושייה, בתחבושת דביקה ולבנה. בנעליי החבושות, אני יוצאת  לדרך המובילה לקרחון. ו"הדרך" אינה אלא  מתלול  סלעי גרניט מחוספסים וביניהם מפכים ערוצי מים היורדים מן הקרחון. קשה לי לנעוץ את מקלות הליכה בין הסלעים והנעליים שלי נאנקות חרש עם כול פסיעה.

"היצמדי לרמיל, לכי אחריו, כך ייקל עליך" אומר לי המדריך ואני מצייתת. עד מהרה רמיל, המדריך המקומי הצעיר ושחום העור, מבחין בקשיי ומושיט לי יד חמה ואיתנה. אני מתבוננת ברגליו הפוסעות יציבות ובוטחות על הסלעים ועד במהרה רק במבע עיניים הוא מראה לי היכן להניח את רגליי. ובעיניי אני מצביעה לו, מפעם לפעם, על דרך נוחה ומתונה יותר. עד מהרה אנו נכנסים לריתמוס הליכה של חיפוש נתיבים נוחים יחסית ובהרמוניה פוסעים יחדיו. כמעט ללא מילים אך בתקשורת חמה והבנה מלאה. במחי אחיזת ידו החמה והאיתנה נעלמו כול קשיי בטיפוס על סלעים, דרדרות, במעבר מכשולי מים בקפיצה מאבן גרניט אחת למשניה, הקושי פשוט הפך לעונג צרוף. מסתבר שלא רק לי היה נפלא ללכת יד ביד עם רמיל גם הוא מאוד נהנה וכשירדנו למטה, הודה לי על העונג שבצעידה המשותפת לקרחון – מתוק טעמה של נתינה. 

בעודי אוחזת בידו האיתנה של רמיל זיהיתי עד כמה מושגי הטיפול שלי באנשים במשבר לקוחים מעולם המסעות שאני כה אוהבת. כמטפלת, אני מגדירה עצמי כמי שמיטיבה לנווט אנשים בסבך רגשותיהם ומושיטה להם יד מקצועית איתנה בחלצי אותם מצמתי משבר ומועקה לחוף מבטחים. לאור הבנה זאת אני מחליטה שאכתוב באתר שלי על מסע הטיפול בהנחייתי כאנלוגיה למסע רגלי בארץ לא נודעת.

על פסגת ההר בסמוך לקרחון ביחד עם יובל הצעיר, המתחיל דרכו בהתקרבות ליהדות, בנינו עם אבני המקום את המילה שלום. אמרתי ליובל שהמקום גבוה דיו כדי שהיושב במרומים יראה היטב מה אנו מבקשים ממנו – ש ל ו ם, זימרנו תפילה "יעשה שלום עלינו ועל כול עמו ישראל" וקינחנו באמן מלא כוונה.
את היום קינחנו בטבילה במי אגם צוננים מאוד. וכאן בא עוד זוג ידיים לעזרתי – לביא פרש את כפות ידיו במים ואיפשר לי לצוף ברוגע במים הקרים כשראשי מונח על כפות ידיו.

ביום הטוב הזה עם ידיים שבאו לעזרתי, הרי שמעבר לעונג הקבלה זכיתי לשיעור חשוב בענווה. במרחבי עבודתי אני מורגלת בהובלת אחרים והנחייתם וכאן הרשיתי לעצמי לחשוף קושי וצורך שלי בעזרה ללא בושה ומבוכה ונהניתי פעמיים  - גם לקבל וגם לתת לבעלי רצון טוב לעזור לי וגמול הענווה - חוויה מרנינה של עונג. כאילו נדלקה מעלי שמש מאירה באפרוריות היום.

בסיומו של יום, כשחלצתי את נעלי החבושות, שעמדו היטב במשימת העלייה לקרחון, גיליתי שהסוליה הפנימית הייתה מאוד רטובה. הודיתי להן על שבע עשרה שנים של שירות נאמן באינספור טרקים בארץ ובחו"ל והשארתי אותן בקירגיסטן.

במרץ 2019 יצאתי עם חבורה קולית של גברות מעין ורד, לטרק בקפריסין. לרובן זה היה הטרק הראשון מאז הטיול הגדול, והן עמדו בטיול ותנאיו (בעיקר שבוע של מזג אויר קשה שפקד אותנו) בגבורה רבה. קפריסין מפתיע אותי כל פעם מחדש. פשוט אי נהדר. 

מידע מלא על טיולי הקיץ וגלריית תמונות מהטיול שהיה בארץ.

בתאריך 9.3.19, יצאנו לטיול חינמי לתל יודפת והר עצמון.
בגלרייה מטה ישנן תמונות שצילמה בתיה וויסמן בטיול. טיולים כאלו אני מדריך פעמיים בשנה, בנובמבר ובמרץ, הירשמו לרשימת התפוצה על מנת להתעדכן.
תודה לבתיה, ולכל מי שבא/ה !

חשיפה בלעדית ויחידה ברשת, לסרט שערכתי על הטרק בראוניון. הצילומים לא נשיונל גיאוגרפיק, והעריכה יותר מזכירה את חוג התקשורת למתחילים במתנ"ס.
אבל - זה מה שיש... (וזו הסיבה שזה חבוי כאן היטב...)

למי שרוצה להעמיק מעט יותר - כתבתי רשימה יותר רצינית במגזין מסע אחר אונליין, קראו ורשמו לי בתגובות את דעתכם/ן !

כתבות בפורטל "מסע אחר" והזמנה לטיול בארץ.

10 שנים ! הזמן עובר מהר שנהנים...

אוסף תובנות צנוע מעשר השנים האחרונות, שגם מבהיר לא מעט מהגישה שלי כלפי טרקים קבוצתיים ופרטיים בחו"ל. כתבה חדשה שכתבתי במסע אחר אונליין, ואני מזמין כל אדם שאוהב ללכת ברגל, בטבע, לקרוא בה. 

אחד המקומות שהשאירו עלי את הרושם הרב ביותר בחיי, היה גרינלנד. בזכות השילוב של הטבע האינסופי, האינואיטים, והקרחונים, נוצת באי הזה אוירה כל כך שונה ממה שהכרתי לפני כן. על הטרקים בגרינלנד כתבתי בכתבה חדשה במסע אחר אונליין. כנסו לקרוא !

המולסן - פסגת הסיירה נוודה בספרד, מידע מלא על טיולי הקיץ.

לכל מי שהיה בסובב המון בלאן ואהב, לכל מי שאוהב הרים גבוהים, ולכל מי שרוצה לטייל באזורים בהם הטבע פראי והשקט שולט. כתבה חדשה שכתבתי במסע אחר אונליין.

זה היה ביום ה-6 לטיול. אחרי כמה ימים שאנחנו מטיילים על הרכס של ה-"סיירה נוודה", בין הכפרים הלבנים ומערכות המים ההרריות, הגיע היום בו אנחנו אמורים לצאת מהבקתה הגבוהה אל פסגת הרכס. החורף היה מושלג במיוחד, והרכס כולו לבן ויפיפה, אבל הדרך לפסגה כנראה חסומה... אפשר היה לראות כבר מלמטה את הנתיב הדרומי בו תכננו ללכת, שאמור בעונה זו להיות פנוי משלג - מכוסה כולו. 

חושבים על אלטרנטיבות, שותים עוד כוס תה בבקתה...

אחרי הצהריים יורדים חבורת מטפסים, עם חיוכים מקצה לקצה. "הגעתם למעלה ?" מיד כולם שואלים, כן הם אומרים, בנתיב הצפוני. הוא פנוי לגמרי.
"איך זה יכול להיות ?" שואלים כולם בהפתעה, הנתיב אמור להיות מושלג בהרבה מהדרומי...

מגיע שומר הבקתה המבוגר, ואומר שבמהלך שנות ה-80, היתה שנה אחת מושלגת כמו השנה הזו. שבמהלכה הרוח היכתה ללא הרף במפנה הצפוני, ושמרה אותו פנוי לחלוטין משלג. כנראה השנה גם היתה ככה...

עלינו למעלה, הגענו מעל לעננים, וירדנו מאושרים למטה...בנתיב הצפוני. ביוני השנה (שבועות), נעלה שוב לפסגת המולסן. ​

"קבוצת המעיין" והטרק החדש במרוקו.

​טיול מאורגן מראש לקבוצה בחו"ל הינו מוצר יקר. ישנה עלות הטיול המושקע, הטיסות, ביטוחים שונים, שיווק, ועוד הוצאות רבות על מנת להבטיח חוויות טובות, בטוחות, וחד פעמיות. 

כבר לפני כמה שנים, כניסוי, התחלתי "לשחק" בפרמטים השונים עליהם ניתן להשפיע. מחירי טיסות לא אשנה, וכל טיול זקוק לשיווק, אבל אולי משהו בתכניות הטיולים יכול להשתנות וכך להקל על המחיר ?

כך מצאתי את עצמי משנה לשנה, מחזק את יכולות האופרציה שלי ומתחיל לעבוד לבד בכל יעד בו אני מדריך. לא עוד סוכנים ועמלות שנגבות מהמטייל בדרך אל הטיול. אני מרוויח ככה שקט נפשי, ללא הפתעות, מה שאארגן זה מה שיהיה, והמטיילים ירוויחו מחיר נוח יותר עבור מנהלות מעולות.

בתוך אלו, זיהיתי שישנם יעדים, שאם נשמור בהם על צניעות מסוימת במנהלות, אוכל להוציא טיולים אפילו יותר זולים ממה שהצלחתי עד כה. הדוגמאות רבות :
- אזורים פחות מוכרים באלפים, ששמורים ל-"מקומיים", בהם המנהלות יחסית יותר זולות (בתנאי שלא רואים את הציוד הגדול מדי יום). דוגמאות לכך הם האלפים הימיים, וקורסיקה.
- מרוקו - כל זמן שלא מבלים במרקש, וממקדים את אזור הטיול עם פחות נסיעות, אפשר לבלות זמן רב במחירים מעולים במרוקו, אפילו שהטיסות יקרות מאד. 
- טורקיה - אזור שעדיין נשאר יחסית זולים לטיול, ובארגון יעיל אפשר לחסוך הרבה מהעלויות ביעדים אלו. 

וכמובן ישנן עוד דוגמאות רבות. יחד עם עומר זיו (LetsWalk), הקמנו קבוצת מטיילים שפונה אליך, שרוצה לטייל במחיר נוח יותר, בקבוצה בחול. אני כולי תקווה שמשנה לשנה נוכל להציע יותר טיולים במחירים כאלו, ושנחזור עוד ועוד על הקיימים עם מטיילים רבים. 

טרק חדש בכף ורדה, השקת פרויקט "ציוד", ועוד...

לא מזמן גרה אצלנו לתקופה חברה טובה, איזבלה שמה, ברזילאית מסאו פאולו. היא ישבה מעט עצובה ליד השולחן, וכשאלתי אותה למה, אמרה - "אתה לא תבין. זה saudade, זה רגש של ברזילאים..."

אז למען האמת, זו לא פעם ראשונה שאני שומע את המילה הזו, saudade. 
חלקנו אולי מכירים אותה מהשיר של סזריה אבורה, אבל זו מילה שאין לה תרגום ישיר לאנגלית. סודַד זה משהו בין געגועים ונוסטלגיה למקום או אדם אהוב, שלא ישוב עוד. פעם ראשונה שמעתי את המילה בערב רווי רום בכף ורדה, עם בחור סנגלי בשם ניקו, שהרגע אכלתי אצלו במסעדה אחרי יום טיול די קשוח בסביבת האי פוגו. הוא סיפר לי על בנו, אריק, שנסע לפורטוגל לעבוד, והוא לא יודע אם בכלל יסע לבקר אותו יום אחד. הוא הסביר לי שאת הרגש הזה הם חווים הרבה בכף ורדה, על מקומות שכבר לא יהיו בהם, או אנשים שלא ישובו אל האיים.

כף ורדה הם קבוצת איים יפיפיה, שההיסטוריה הכואבת של סחר בעבדים, ומצב כלכלי גרוע שמאוים כל הזמן מוולקניזם שעשוי להתפרץ (הר הגעש באי פוגו בו טיילתי התפרץ מאז בשנת 2014), יצרו חברה אנושית צבעונית וייחודית בעיני, שמביעה עצמה במוזיקה ואנושיות שקשה לפספס. גם סזריה אבורה היא מכף ורדה במקור, ועד יומה האחרון שרה יחפה, להזדהות עם בני מולדתה.
​

לאחרונה בטיולים, שמתי לב שמטיילים רבים עם נעליים נהדרות מתלוננים על חוסר איוורור, על כניסת מים, ושאר צרות ! אי לכך ובהתאם לזאת - אני מציג את המדריך המלא והמהיר, להכנת נעלי הטיולים לטיול הבא -
​
להלן המרכיבים:

• נעלי טיולים
• דבק שישים שניות
• וקס ייעודי לעור הנעליים
• מטלית יבשה
• תכשיר דוחה מים לנעליים (waterproofer)

נתחיל !
מוציאים את שרוכי הנעלים, ואת המדרסים, ומנקים היטב את הנעלים. זה כנראה השלב החשוב ביותר בתהליך, ויש לבצע ניקוי מעולה לנעליים לאחר כל טיול. האויב הגרוע ביותר של עור הנעלים הינו אבק, בוץ, ולכלוך. נעליים נקיות יכולות לקבל ווקס הרבה יותר טוב.

חשוב לנקות את הנעליים ולשפשף מבפנים ומבחוץ. אפשר לשטוף במקלחת ואפשר גם בכביסה עדינה במכונה. אין מה לדאוג לממברנת הגור-טקס או לכל מרכיב אחר בנעליים, נעל חזקה וטובה אמורה לעמוד בקלות בשטיפה כזו. לאחר השטיפה יש לנגב בעדינות כל שארית לכלוך, ולתת לנעליים להתייבש היטב במרפסת מאווררת, כיומיים.

המדריך הבא נכתב וצולם על הנעלים האישיות שלי, והן מעור מלא. רוב נעלי הטיולים מכילות עור בכמות חלקית, ובינהן שכבות בדים שונים. חלקי הדב אינם דורשים תחזוקה ייחודית פרט לנקיון ולריסוס תרסיס דוחה מים (השלב האחרון). אני ממליץ לעקוב אחרי השלבים הבאים לגבי כל פיסת עור בנעליים, היכן שאין עור אין צורך למרוח ווקס.

במידה ויש קרעים בין הפלסטיק לעור - זה הזמן להדביק אותם לפני שיגדלו. עבדו עם מעט דבק, שלא תפגמו בעור הנעליים.

את השרוכים יש לשטוף במים חמים ומעט סבון, זה ירכך אותם ויכין אותם להמשך חייהם המשותפים עם הנעליים.

את השרוכים יש לתלות לייבוש, לא להכניס שרוכים רטובים לנעליים, זה עשוי ״לתקוע״ אותם כך שיהיה קשה למשוך בהם בעתיד.

בחנות הטיולים הקרובה לביתכם/ן, קנו ווקס ייעודי לנעליים, המבחר אינו גדול בדרך כלל. אני ממליץ על המוצרים של NikWax לטיפוח הנעליים. יש לשים לב אם המוצר הינו לעור או לעור הפוך (suede).

 לא להתקמצן !
הנעליים אמורות להיות מעט חמימות (בטמפ׳ החדר האביבי/קיצי. במידה והבית קר, אפשר לשים אותם מול תנור אפייה פתוח ודולק לדקה-דקותיים) , וכך לא ייווצרו ״גושים״ בז׳יים של הווקס (כמו בתמונה) והוא יספג היטב. שימו דגש מיוחד על התפרים, ועל הלשונית.

נקו ושפשפו היטב כל שאריות של ווקס מהנעליים, החימום העדין בשפשוף יסייע בהחדרת הווקס לנעליים, וגם יוודא שלא ישאר ווקס מיותר על הנעליים (מקור מיותר לצבירת לכלוך).

זהו !
כעת, אפשר פשוט לאכסן את הנעליים בארון עד הטיול הבא, במקום קריר שאינו אטום.

לפני הטיול הבא - רססו עליהן ספריי הידרופובי (נגד מים), זה יגרום לנעליים לדחות מראש כל לחות שמתקרבת (היא פשוט תמשיך כטיפות מטה), וכך תימנעו לכלוך, לחות, והרגשה לא נעימה בכפות הרגליים. אני מעדיף את התכשיר של greger’s, הוא היקר בתחומו, אבל מיכל אחד יספיק לטיולים רבים.

כעת הנעליים שלכם/ן מוכנות לעונה הקרובה !
לאחר החזרה מטיולי הקיץ, עברו שוב על המדריך ושלביו השונים, ביצוע תהליך שכזה מדי חצי שנה יבטיח נעליים עמידות ויבשות לאורך שנים.
​
תהנו, ואשמח אם תעבירו הלאה לחבריכם/ן המטיילים/ות.

הפעם סיפור שלי. 

אני מאד אוהב לטייל, ומתוך חווית הטיול, אני חושב שחווית הטבע היא המשמעותית ביותר עבורי בטיול. ישנם הרבה מקומות לטיול, אפשר לצאת למרכז אסיה הפראית או אולי לאירופה ושביליה המסומנים, האפשרויות אינסופיות. אבל מכל אלה, יש בעיני מקום אחד שכנראה לעד ישאר פראי, לא מסומן, וחווית הטבע בו היא חזקה עבורי באופן בלתי רגיל. המקום הזה הוא גם באירופה וגם במרכז אסיה. המקום הזה הוא פסגות ההרים. אזורי טבע ושממה אליהם מעטים מגיעים. הדרך למעלה, מזכירה מאד את חווית הטרק, ישנו מאמץ, ישנה חוויה של טבע, יש התבוננות פנימה...

אבל בטיפוס הטכני על ההר, בעליה בלא נגמרת, ישנו עוד מרכיב סודי.

אולי זו עבודת החבל הטכנית, אולי הסכנה הגדולה יותר, אולי השימוש בידיים, ואולי הטמפרטורות הקיצוניות. אני לא באמת יודע. אבל משהו בטיפוס מייצר אצלי חוויה חזקה באופן בלתי רגיל.

בשנה הבאה, אחרי בישול ארוך במשך כמה שנים, אוביל לראשונה טיולי טיפוס הרים לקבוצות ישראליות. יחד עם פאולו,  שותף מקומי רב נסיון, נכנס יחד לתחום שאינו מוכר כל כך בעולם הטיולים בישראל. טיול אחד יהיה לסביבת הגראן פארדיסו באיטליה, טרק שלקראת סופו נטפס לפסגת ההר (4061 מ' - התמונה שלמעלה), והשני יהיה טיול טיפוס הרים קלאסי (אלפיניזם) חורפי בסביבת המונטה רוזה - גבול איטליה שוויץ.
​
זה דומה לטרק קשה מאד, אבל עם אותו מרכיב סודי... הישארו מעודכנים.

רקפת רוזנפלד - מטיילת מוכשרת וחוקרת ביוטכנולוגיה.

חיידקים – מילה שמעוררת אצלנו בדרך רעד וחרדה.אבל, ולמרבה ההפתעה, עצם קיומנו תלוי באותם יצורים מיקרוסקופיים החיים בתוכנו. מספרם בגוף האדם גדול ממספר התאים החיים שבגוף, ולמעשה גוף האדם הינו מערכת אקולוגית סבוכה הכוללת בתוכה גם אוכלוסיות רבות של חיידקים, לכל אחד או אחת מאיתנו ישנו הרכב חיידקים ייחודי, ואלו חיוניים להתפתחותנו, לבריאותנו, ואף להתנהגותנו.
​
מסעות וטיולים בעולם גורמים לשינויים בהרכב החיידקים שלנו, וההרכב הייחודי של כל אחד מאתנו הוא גורם חשוב בקביעה מי מאתנו ישרוד את המסע ללא הפרעות במעיים, ומי "יחטוף" זיהומים ושלשולים. אמנם אין עדיין מספיק ידע כדי לקבוע את הדרך הטובה ביותר למנוע קלקולי קיבה בנסיעות, אך יש מדענים הסבורים שהדרך הטובה ביותר היא ללכת לדוכנים שבהם אוכלים המקומיים, וליהנות ממנה מקומית של מזון וחיידקים, ובכך לבצע מעין "החלפה מסודרת" של חיידקי המעיים לכאלה המתאימים יותר לסביבה החדשה.

בהתאם למבוא בפסקה הראשונה, החלפה שכזו יכולה לא רק לגרום לגופנו להיות יותר עמיד בפני רעות, אלא אולי אפילו לספוג יותר מהחוויה והאופי המקומי, שלחיידקים המקומיים אפילו השפעה עליו...

״למדתי לקרוא מפות תוך כדי תנועה, תוך כדי טיולים שאני ניגשת למדריך ומבקשת: "תראה לי בבקשה במפה איפה אנחנו נמצאים". היום אני יכולה למצוא את עצמי שקועה שעות בקריאת מפה, תיכנון מסלול, חישוב מרחקים, בדיקה של קווי גובה וכו'.

בפעמים הראשונות שסימנתי נקודת ציון מחוץ לשביל מסומן וניווטתי אליה בהצלחה, מדד האושר קפץ לשחקים. לא השתתפתי בקורס קצינות, לא למדתי ניווט, הראייה המרחבית שלי לא חזקה במיוחד, בגלל זה היה לי קשה מאוד בלימודי הנהיגה לשמור מרחק ממכוניות חונות או נוסעות. בגלל זה, לצאת לבד לשטח עם מפה טופוגרפית ולהתאים את קווי הגובה במפה לתוואי השטח ולפי זה ללכת למקום שאליו אני רוצה להגיע – זה מסוג הדברים שגורמים לי לפרוץ בשאגות שמחה כשהיגעתי ליעד…

בתכנון מסלול שמעולם לא הייתי בו, כשאני בוחנת את התוואי במפה, מתכוננת, לא יודעת איך המקום עצמו הנראה ב"מציאות", וכעבור זמן מה מגיעה לשטח ומייצוג של מציאות בקווים וסימונים גרפים אחרים זה הופך לשטח "אמיתי", אדמה עליה אני דורכת, מעלה בו אני מטפסת או מורד בו אני יורדת – המעבר מהדו-מימד לתלת-מיימד יש בו מן הקסם שקשה להסביר״

להמשך קריאה - היכנסו לבלוג של אילנה.
תודה אילנה !

אחד הדברים בטבע, שהכי מרשימים אותי כל בפעם מחדש, הוא הניגודים. ציפור קטנה באמצע המדבר, שמש מחממת בפסגות קפואות, תצורת סלע צבעונית שחותכת פתאום את הנוף. שבוע שעבר זכיתי לאחד המופעים המרשימים שראיתי בחיי. חזרתי משלושת ימי טיפוס בהרים לעמק הדרעא, בו טיילתי ממש לפני רגע, עם קבוצת הטיול למרוקו. כבר בדרך ראיתי שמזג האויר משתנה ונהיה קודר. הלכתי לישון קרוב לעיירה זגורה, ובוקר למחרת, כך היה נראה הנוף מחוץ לחלון... שלג במדבר

כמו כולם/ן, גם אני מאד נהנה להביט אחרי כל טיול בתמונות. תמיד נחמד להיזכר ברגעים יפים (לראות כל מיני תיעודים שלי בפוזיציות שלא זכרתי). שיוצא לי לטייל יחד עם ריטה מנדס פלור, צלמת מחוננת בעיני, כשאני מביט בתמונות אני לא ניזכר ברגעים, אלא מגלה מחדש איזור שהייתי בו לפני שניה, אבל מזווית אחרת לחלוטין. לא שגרתית, לא מתפשרת, ומעניינת באופן בלתי רגיל. הקישו כאן, כדי להביט בגלריית התמונות שלה מהטיול האחרון במרוקו. שווה שווה.

תודה ריטה !
לאתר המלא של ריטה

עבור אנשי מדירה - תרבות הפונצ'ה זהה לתרבות תה אחר הצהריים האנגלי או האספרסו האיטלקי. לפונצ'ה יש שעה קבועה, ומקום קבוע, ותזוזה קטנטנה מהמתכון המקומי יכולה להרגיז עד מאד את הרוחות...

פונצ'ה הוא מיקס של רום (שמופק מקנה הסוכר שגדל בכל מקום במדירה), ממתיק כלשהו כמו דבש/מולסה/סוכר, ומיץ פירות - תפוזים הוא הקלאסיקה, אבל ניתן למצוא גם פונצ'ה עם לימונים, או פסיפלורה. את הפונצ'ה יש לשתות כל יום, אחרי הצהרים, בסיום יום העבודה. ניתן למצוא אותה בברי הפונצ'ה הפזורים בכבישים ההרריים או גם במרכזי הכפרים. הפונצ'ה האמיתית בדרך כלל חזקה מאד...

בטיול במדירה, בסיום אחד הימים המאתגרים בהרים, אנחנו עוצרים בקילומטר האחרון של המסלול בבר פונצ'ה שיושב בצומת דרכים הררית. מזל שמשם הדרך אל המלון כולה בירידה על שביל רחב מאד...

והפעם - המלצת קריאה:

בניו יורק טיימס פורסמה השבוע כתבה מעניינת, הכתבה מספרת על איך הרסו הויקינגים את היער האיסלנדי, וגרמו לאי הקריח לחלוטין. ואיך כיום, מנסים האיסלנדים לשמר את הקיים ולחדש את היער. כתבה מאוזנת שמציגה כמה היבטים וגישות הקשורות לשמירת טבע. למי שטייל איתי באי כתבה זו יכולה להיות מעניינת ביותר, מכיוון שזה נושא שהתדיינו בו רבות...
​
קישור לכתבה המקורית (שווה להביט בה אפילו רק בשביל התמונות).
קישור לכתבה המתורגמת ב-"הארץ" (למנויים...).

​והפעם, התמונה והסיפור - יוסי קראוס - קירגיסטן.

״הגוזזים סיימו את גז הכבשים, חלצו מגפיים, ונכנסו לאוהל לאכול. אני הצצתי פנימה בסקרנות (ובחוצפנות...) הם הגיבו בהזמנה לשבת איתם לאכול.
המרק נמזג והוצב לפני, לחם הושט, וצלוחית השומן התקרבה אלי - מתבוננים מה אעשה. טבלתי את קצה הלחם בשומן לאות נימוס אבל לא ניאותתי להכניסו למרק כמנהג המקומיים. המרק טעים מאוד גם ככה.
הנסיונות לנהל שיחה בשפת הסימנים הסתיימו אחרי 2-3 מילים. סיום הארוחה: ידיים הושטו הצידה לאות תפילה ואח"כ נמשכו על הפנים (בכל זאת מוסלמים). ״

​תודה יוסי !