כתבות בפורטל "מסע אחר" והזמנה לטיול בארץ.

10 שנים ! הזמן עובר מהר שנהנים...

אוסף תובנות צנוע מעשר השנים האחרונות, שגם מבהיר לא מעט מהגישה שלי כלפי טרקים קבוצתיים ופרטיים בחו"ל. כתבה חדשה שכתבתי במסע אחר אונליין, ואני מזמין כל אדם שאוהב ללכת ברגל, בטבע, לקרוא בה. 

אחד המקומות שהשאירו עלי את הרושם הרב ביותר בחיי, היה גרינלנד. בזכות השילוב של הטבע האינסופי, האינואיטים, והקרחונים, נוצת באי הזה אוירה כל כך שונה ממה שהכרתי לפני כן. על הטרקים בגרינלנד כתבתי בכתבה חדשה במסע אחר אונליין. כנסו לקרוא !

המולסן - פסגת הסיירה נוודה בספרד, מידע מלא על טיולי הקיץ.

לכל מי שהיה בסובב המון בלאן ואהב, לכל מי שאוהב הרים גבוהים, ולכל מי שרוצה לטייל באזורים בהם הטבע פראי והשקט שולט. כתבה חדשה שכתבתי במסע אחר אונליין.

זה היה ביום ה-6 לטיול. אחרי כמה ימים שאנחנו מטיילים על הרכס של ה-"סיירה נוודה", בין הכפרים הלבנים ומערכות המים ההרריות, הגיע היום בו אנחנו אמורים לצאת מהבקתה הגבוהה אל פסגת הרכס. החורף היה מושלג במיוחד, והרכס כולו לבן ויפיפה, אבל הדרך לפסגה כנראה חסומה... אפשר היה לראות כבר מלמטה את הנתיב הדרומי בו תכננו ללכת, שאמור בעונה זו להיות פנוי משלג - מכוסה כולו. 

חושבים על אלטרנטיבות, שותים עוד כוס תה בבקתה...

אחרי הצהריים יורדים חבורת מטפסים, עם חיוכים מקצה לקצה. "הגעתם למעלה ?" מיד כולם שואלים, כן הם אומרים, בנתיב הצפוני. הוא פנוי לגמרי.
"איך זה יכול להיות ?" שואלים כולם בהפתעה, הנתיב אמור להיות מושלג בהרבה מהדרומי...

מגיע שומר הבקתה המבוגר, ואומר שבמהלך שנות ה-80, היתה שנה אחת מושלגת כמו השנה הזו. שבמהלכה הרוח היכתה ללא הרף במפנה הצפוני, ושמרה אותו פנוי לחלוטין משלג. כנראה השנה גם היתה ככה...

עלינו למעלה, הגענו מעל לעננים, וירדנו מאושרים למטה...בנתיב הצפוני. ביוני השנה (שבועות), נעלה שוב לפסגת המולסן. ​

"קבוצת המעיין" והטרק החדש במרוקו.

​טיול מאורגן מראש לקבוצה בחו"ל הינו מוצר יקר. ישנה עלות הטיול המושקע, הטיסות, ביטוחים שונים, שיווק, ועוד הוצאות רבות על מנת להבטיח חוויות טובות, בטוחות, וחד פעמיות. 

כבר לפני כמה שנים, כניסוי, התחלתי "לשחק" בפרמטים השונים עליהם ניתן להשפיע. מחירי טיסות לא אשנה, וכל טיול זקוק לשיווק, אבל אולי משהו בתכניות הטיולים יכול להשתנות וכך להקל על המחיר ?

כך מצאתי את עצמי משנה לשנה, מחזק את יכולות האופרציה שלי ומתחיל לעבוד לבד בכל יעד בו אני מדריך. לא עוד סוכנים ועמלות שנגבות מהמטייל בדרך אל הטיול. אני מרוויח ככה שקט נפשי, ללא הפתעות, מה שאארגן זה מה שיהיה, והמטיילים ירוויחו מחיר נוח יותר עבור מנהלות מעולות.

בתוך אלו, זיהיתי שישנם יעדים, שאם נשמור בהם על צניעות מסוימת במנהלות, אוכל להוציא טיולים אפילו יותר זולים ממה שהצלחתי עד כה. הדוגמאות רבות :
- אזורים פחות מוכרים באלפים, ששמורים ל-"מקומיים", בהם המנהלות יחסית יותר זולות (בתנאי שלא רואים את הציוד הגדול מדי יום). דוגמאות לכך הם האלפים הימיים, וקורסיקה.
- מרוקו - כל זמן שלא מבלים במרקש, וממקדים את אזור הטיול עם פחות נסיעות, אפשר לבלות זמן רב במחירים מעולים במרוקו, אפילו שהטיסות יקרות מאד. 
- טורקיה - אזור שעדיין נשאר יחסית זולים לטיול, ובארגון יעיל אפשר לחסוך הרבה מהעלויות ביעדים אלו. 

וכמובן ישנן עוד דוגמאות רבות. יחד עם עומר זיו (LetsWalk), הקמנו קבוצת מטיילים שפונה אליך, שרוצה לטייל במחיר נוח יותר, בקבוצה בחול. אני כולי תקווה שמשנה לשנה נוכל להציע יותר טיולים במחירים כאלו, ושנחזור עוד ועוד על הקיימים עם מטיילים רבים. 

טרק חדש בכף ורדה, השקת פרויקט "ציוד", ועוד...

לא מזמן גרה אצלנו לתקופה חברה טובה, איזבלה שמה, ברזילאית מסאו פאולו. היא ישבה מעט עצובה ליד השולחן, וכשאלתי אותה למה, אמרה - "אתה לא תבין. זה saudade, זה רגש של ברזילאים..."

אז למען האמת, זו לא פעם ראשונה שאני שומע את המילה הזו, saudade. 
חלקנו אולי מכירים אותה מהשיר של סזריה אבורה, אבל זו מילה שאין לה תרגום ישיר לאנגלית. סודַד זה משהו בין געגועים ונוסטלגיה למקום או אדם אהוב, שלא ישוב עוד. פעם ראשונה שמעתי את המילה בערב רווי רום בכף ורדה, עם בחור סנגלי בשם ניקו, שהרגע אכלתי אצלו במסעדה אחרי יום טיול די קשוח בסביבת האי פוגו. הוא סיפר לי על בנו, אריק, שנסע לפורטוגל לעבוד, והוא לא יודע אם בכלל יסע לבקר אותו יום אחד. הוא הסביר לי שאת הרגש הזה הם חווים הרבה בכף ורדה, על מקומות שכבר לא יהיו בהם, או אנשים שלא ישובו אל האיים.

כף ורדה הם קבוצת איים יפיפיה, שההיסטוריה הכואבת של סחר בעבדים, ומצב כלכלי גרוע שמאוים כל הזמן מוולקניזם שעשוי להתפרץ (הר הגעש באי פוגו בו טיילתי התפרץ מאז בשנת 2014), יצרו חברה אנושית צבעונית וייחודית בעיני, שמביעה עצמה במוזיקה ואנושיות שקשה לפספס. גם סזריה אבורה היא מכף ורדה במקור, ועד יומה האחרון שרה יחפה, להזדהות עם בני מולדתה.
​

לאחרונה בטיולים, שמתי לב שמטיילים רבים עם נעליים נהדרות מתלוננים על חוסר איוורור, על כניסת מים, ושאר צרות ! אי לכך ובהתאם לזאת - אני מציג את המדריך המלא והמהיר, להכנת נעלי הטיולים לטיול הבא -
​
להלן המרכיבים:

• נעלי טיולים
• דבק שישים שניות
• וקס ייעודי לעור הנעליים
• מטלית יבשה
• תכשיר דוחה מים לנעליים (waterproofer)

נתחיל !
מוציאים את שרוכי הנעלים, ואת המדרסים, ומנקים היטב את הנעלים. זה כנראה השלב החשוב ביותר בתהליך, ויש לבצע ניקוי מעולה לנעליים לאחר כל טיול. האויב הגרוע ביותר של עור הנעלים הינו אבק, בוץ, ולכלוך. נעליים נקיות יכולות לקבל ווקס הרבה יותר טוב.

חשוב לנקות את הנעליים ולשפשף מבפנים ומבחוץ. אפשר לשטוף במקלחת ואפשר גם בכביסה עדינה במכונה. אין מה לדאוג לממברנת הגור-טקס או לכל מרכיב אחר בנעליים, נעל חזקה וטובה אמורה לעמוד בקלות בשטיפה כזו. לאחר השטיפה יש לנגב בעדינות כל שארית לכלוך, ולתת לנעליים להתייבש היטב במרפסת מאווררת, כיומיים.

המדריך הבא נכתב וצולם על הנעלים האישיות שלי, והן מעור מלא. רוב נעלי הטיולים מכילות עור בכמות חלקית, ובינהן שכבות בדים שונים. חלקי הדב אינם דורשים תחזוקה ייחודית פרט לנקיון ולריסוס תרסיס דוחה מים (השלב האחרון). אני ממליץ לעקוב אחרי השלבים הבאים לגבי כל פיסת עור בנעליים, היכן שאין עור אין צורך למרוח ווקס.

במידה ויש קרעים בין הפלסטיק לעור - זה הזמן להדביק אותם לפני שיגדלו. עבדו עם מעט דבק, שלא תפגמו בעור הנעליים.

את השרוכים יש לשטוף במים חמים ומעט סבון, זה ירכך אותם ויכין אותם להמשך חייהם המשותפים עם הנעליים.

את השרוכים יש לתלות לייבוש, לא להכניס שרוכים רטובים לנעליים, זה עשוי ״לתקוע״ אותם כך שיהיה קשה למשוך בהם בעתיד.

בחנות הטיולים הקרובה לביתכם/ן, קנו ווקס ייעודי לנעליים, המבחר אינו גדול בדרך כלל. אני ממליץ על המוצרים של NikWax לטיפוח הנעליים. יש לשים לב אם המוצר הינו לעור או לעור הפוך (suede).

 לא להתקמצן !
הנעליים אמורות להיות מעט חמימות (בטמפ׳ החדר האביבי/קיצי. במידה והבית קר, אפשר לשים אותם מול תנור אפייה פתוח ודולק לדקה-דקותיים) , וכך לא ייווצרו ״גושים״ בז׳יים של הווקס (כמו בתמונה) והוא יספג היטב. שימו דגש מיוחד על התפרים, ועל הלשונית.

נקו ושפשפו היטב כל שאריות של ווקס מהנעליים, החימום העדין בשפשוף יסייע בהחדרת הווקס לנעליים, וגם יוודא שלא ישאר ווקס מיותר על הנעליים (מקור מיותר לצבירת לכלוך).

זהו !
כעת, אפשר פשוט לאכסן את הנעליים בארון עד הטיול הבא, במקום קריר שאינו אטום.

לפני הטיול הבא - רססו עליהן ספריי הידרופובי (נגד מים), זה יגרום לנעליים לדחות מראש כל לחות שמתקרבת (היא פשוט תמשיך כטיפות מטה), וכך תימנעו לכלוך, לחות, והרגשה לא נעימה בכפות הרגליים. אני מעדיף את התכשיר של greger’s, הוא היקר בתחומו, אבל מיכל אחד יספיק לטיולים רבים.

כעת הנעליים שלכם/ן מוכנות לעונה הקרובה !
לאחר החזרה מטיולי הקיץ, עברו שוב על המדריך ושלביו השונים, ביצוע תהליך שכזה מדי חצי שנה יבטיח נעליים עמידות ויבשות לאורך שנים.
​
תהנו, ואשמח אם תעבירו הלאה לחבריכם/ן המטיילים/ות.

הפעם סיפור שלי. 

אני מאד אוהב לטייל, ומתוך חווית הטיול, אני חושב שחווית הטבע היא המשמעותית ביותר עבורי בטיול. ישנם הרבה מקומות לטיול, אפשר לצאת למרכז אסיה הפראית או אולי לאירופה ושביליה המסומנים, האפשרויות אינסופיות. אבל מכל אלה, יש בעיני מקום אחד שכנראה לעד ישאר פראי, לא מסומן, וחווית הטבע בו היא חזקה עבורי באופן בלתי רגיל. המקום הזה הוא גם באירופה וגם במרכז אסיה. המקום הזה הוא פסגות ההרים. אזורי טבע ושממה אליהם מעטים מגיעים. הדרך למעלה, מזכירה מאד את חווית הטרק, ישנו מאמץ, ישנה חוויה של טבע, יש התבוננות פנימה...

אבל בטיפוס הטכני על ההר, בעליה בלא נגמרת, ישנו עוד מרכיב סודי.

אולי זו עבודת החבל הטכנית, אולי הסכנה הגדולה יותר, אולי השימוש בידיים, ואולי הטמפרטורות הקיצוניות. אני לא באמת יודע. אבל משהו בטיפוס מייצר אצלי חוויה חזקה באופן בלתי רגיל.

בשנה הבאה, אחרי בישול ארוך במשך כמה שנים, אוביל לראשונה טיולי טיפוס הרים לקבוצות ישראליות. יחד עם פאולו,  שותף מקומי רב נסיון, נכנס יחד לתחום שאינו מוכר כל כך בעולם הטיולים בישראל. טיול אחד יהיה לסביבת הגראן פארדיסו באיטליה, טרק שלקראת סופו נטפס לפסגת ההר (4061 מ' - התמונה שלמעלה), והשני יהיה טיול טיפוס הרים קלאסי (אלפיניזם) חורפי בסביבת המונטה רוזה - גבול איטליה שוויץ.
​
זה דומה לטרק קשה מאד, אבל עם אותו מרכיב סודי... הישארו מעודכנים.

רקפת רוזנפלד - מטיילת מוכשרת וחוקרת ביוטכנולוגיה.

חיידקים – מילה שמעוררת אצלנו בדרך רעד וחרדה.אבל, ולמרבה ההפתעה, עצם קיומנו תלוי באותם יצורים מיקרוסקופיים החיים בתוכנו. מספרם בגוף האדם גדול ממספר התאים החיים שבגוף, ולמעשה גוף האדם הינו מערכת אקולוגית סבוכה הכוללת בתוכה גם אוכלוסיות רבות של חיידקים, לכל אחד או אחת מאיתנו ישנו הרכב חיידקים ייחודי, ואלו חיוניים להתפתחותנו, לבריאותנו, ואף להתנהגותנו.
​
מסעות וטיולים בעולם גורמים לשינויים בהרכב החיידקים שלנו, וההרכב הייחודי של כל אחד מאתנו הוא גורם חשוב בקביעה מי מאתנו ישרוד את המסע ללא הפרעות במעיים, ומי "יחטוף" זיהומים ושלשולים. אמנם אין עדיין מספיק ידע כדי לקבוע את הדרך הטובה ביותר למנוע קלקולי קיבה בנסיעות, אך יש מדענים הסבורים שהדרך הטובה ביותר היא ללכת לדוכנים שבהם אוכלים המקומיים, וליהנות ממנה מקומית של מזון וחיידקים, ובכך לבצע מעין "החלפה מסודרת" של חיידקי המעיים לכאלה המתאימים יותר לסביבה החדשה.

בהתאם למבוא בפסקה הראשונה, החלפה שכזו יכולה לא רק לגרום לגופנו להיות יותר עמיד בפני רעות, אלא אולי אפילו לספוג יותר מהחוויה והאופי המקומי, שלחיידקים המקומיים אפילו השפעה עליו...

״למדתי לקרוא מפות תוך כדי תנועה, תוך כדי טיולים שאני ניגשת למדריך ומבקשת: "תראה לי בבקשה במפה איפה אנחנו נמצאים". היום אני יכולה למצוא את עצמי שקועה שעות בקריאת מפה, תיכנון מסלול, חישוב מרחקים, בדיקה של קווי גובה וכו'.

בפעמים הראשונות שסימנתי נקודת ציון מחוץ לשביל מסומן וניווטתי אליה בהצלחה, מדד האושר קפץ לשחקים. לא השתתפתי בקורס קצינות, לא למדתי ניווט, הראייה המרחבית שלי לא חזקה במיוחד, בגלל זה היה לי קשה מאוד בלימודי הנהיגה לשמור מרחק ממכוניות חונות או נוסעות. בגלל זה, לצאת לבד לשטח עם מפה טופוגרפית ולהתאים את קווי הגובה במפה לתוואי השטח ולפי זה ללכת למקום שאליו אני רוצה להגיע – זה מסוג הדברים שגורמים לי לפרוץ בשאגות שמחה כשהיגעתי ליעד…

בתכנון מסלול שמעולם לא הייתי בו, כשאני בוחנת את התוואי במפה, מתכוננת, לא יודעת איך המקום עצמו הנראה ב"מציאות", וכעבור זמן מה מגיעה לשטח ומייצוג של מציאות בקווים וסימונים גרפים אחרים זה הופך לשטח "אמיתי", אדמה עליה אני דורכת, מעלה בו אני מטפסת או מורד בו אני יורדת – המעבר מהדו-מימד לתלת-מיימד יש בו מן הקסם שקשה להסביר״

להמשך קריאה - היכנסו לבלוג של אילנה.
תודה אילנה !

אחד הדברים בטבע, שהכי מרשימים אותי כל בפעם מחדש, הוא הניגודים. ציפור קטנה באמצע המדבר, שמש מחממת בפסגות קפואות, תצורת סלע צבעונית שחותכת פתאום את הנוף. שבוע שעבר זכיתי לאחד המופעים המרשימים שראיתי בחיי. חזרתי משלושת ימי טיפוס בהרים לעמק הדרעא, בו טיילתי ממש לפני רגע, עם קבוצת הטיול למרוקו. כבר בדרך ראיתי שמזג האויר משתנה ונהיה קודר. הלכתי לישון קרוב לעיירה זגורה, ובוקר למחרת, כך היה נראה הנוף מחוץ לחלון... שלג במדבר

כמו כולם/ן, גם אני מאד נהנה להביט אחרי כל טיול בתמונות. תמיד נחמד להיזכר ברגעים יפים (לראות כל מיני תיעודים שלי בפוזיציות שלא זכרתי). שיוצא לי לטייל יחד עם ריטה מנדס פלור, צלמת מחוננת בעיני, כשאני מביט בתמונות אני לא ניזכר ברגעים, אלא מגלה מחדש איזור שהייתי בו לפני שניה, אבל מזווית אחרת לחלוטין. לא שגרתית, לא מתפשרת, ומעניינת באופן בלתי רגיל. הקישו כאן, כדי להביט בגלריית התמונות שלה מהטיול האחרון במרוקו. שווה שווה.

תודה ריטה !
לאתר המלא של ריטה

עבור אנשי מדירה - תרבות הפונצ'ה זהה לתרבות תה אחר הצהריים האנגלי או האספרסו האיטלקי. לפונצ'ה יש שעה קבועה, ומקום קבוע, ותזוזה קטנטנה מהמתכון המקומי יכולה להרגיז עד מאד את הרוחות...

פונצ'ה הוא מיקס של רום (שמופק מקנה הסוכר שגדל בכל מקום במדירה), ממתיק כלשהו כמו דבש/מולסה/סוכר, ומיץ פירות - תפוזים הוא הקלאסיקה, אבל ניתן למצוא גם פונצ'ה עם לימונים, או פסיפלורה. את הפונצ'ה יש לשתות כל יום, אחרי הצהרים, בסיום יום העבודה. ניתן למצוא אותה בברי הפונצ'ה הפזורים בכבישים ההרריים או גם במרכזי הכפרים. הפונצ'ה האמיתית בדרך כלל חזקה מאד...

בטיול במדירה, בסיום אחד הימים המאתגרים בהרים, אנחנו עוצרים בקילומטר האחרון של המסלול בבר פונצ'ה שיושב בצומת דרכים הררית. מזל שמשם הדרך אל המלון כולה בירידה על שביל רחב מאד...

והפעם - המלצת קריאה:

בניו יורק טיימס פורסמה השבוע כתבה מעניינת, הכתבה מספרת על איך הרסו הויקינגים את היער האיסלנדי, וגרמו לאי הקריח לחלוטין. ואיך כיום, מנסים האיסלנדים לשמר את הקיים ולחדש את היער. כתבה מאוזנת שמציגה כמה היבטים וגישות הקשורות לשמירת טבע. למי שטייל איתי באי כתבה זו יכולה להיות מעניינת ביותר, מכיוון שזה נושא שהתדיינו בו רבות...
​
קישור לכתבה המקורית (שווה להביט בה אפילו רק בשביל התמונות).
קישור לכתבה המתורגמת ב-"הארץ" (למנויים...).

​והפעם, התמונה והסיפור - יוסי קראוס - קירגיסטן.

״הגוזזים סיימו את גז הכבשים, חלצו מגפיים, ונכנסו לאוהל לאכול. אני הצצתי פנימה בסקרנות (ובחוצפנות...) הם הגיבו בהזמנה לשבת איתם לאכול.
המרק נמזג והוצב לפני, לחם הושט, וצלוחית השומן התקרבה אלי - מתבוננים מה אעשה. טבלתי את קצה הלחם בשומן לאות נימוס אבל לא ניאותתי להכניסו למרק כמנהג המקומיים. המרק טעים מאוד גם ככה.
הנסיונות לנהל שיחה בשפת הסימנים הסתיימו אחרי 2-3 מילים. סיום הארוחה: ידיים הושטו הצידה לאות תפילה ואח"כ נמשכו על הפנים (בכל זאת מוסלמים). ״

​תודה יוסי !

כבר בטיול הראשון בסלובקיה, ממשק השבילים והבקתות בהרי הטטרה הרשים אותי מאד. רצף אדיר של שבילים באזורים הרריים במיוחד, משבוץ בבקתות עץ צנועות. ובכל בקתה, מקום לינה נעים, מקלחת חמה, מרק, ארוחת ערב פחמימתית ומזינה, ומעל הכל, 4 ברזי בירה, בלב ההרים. 

תרבות הטיול בסלובקיה היא ירושה מהצ'כים, שעד היום ממלאים את השבילים. ואת הציוד לבקתות נושאים הפורטירים האחרונים באירופה - הsherpa הסלובקים. הם מתוגלים כפונקציה של כמות הק"ג שסחבו, לעומת המרחק. המנשאים יהיו מנשאי עץ פשוטים, עמוסים עד למעל הראש. ובכל מנשא תככב לפחות חבית בירה אחת. בהתחלה זה היה נראה לי מעט הזוי, להשקיע בחביות בירה כל כך הרבה אנרגיה, אבל ששוחחתי לראשונה עם שרפה מקומי, והבנתי את הגאווה (והפרנסה הטובה יחסית) שבמקצוע, הבירה הייתה נראית לי פתאום שולית בסיפור. 
זה לא באמת משנה מה מביאים, העיקר הוא החופש להביא מה שרוצים, במקרה הזה - בירה.

כריס הוא נהג המיניבוס הקבוע שלנו בקפריסין, ופרוסו היא מנהלת המלון בו אנו ישנים בהרי הטרודוס, בכפר פדולס. שניהם שותפים נאמנים אחד של השניה כבר שנים רבות. כריס מביא מטיילים רעבים ועייפים, פרוסו מלינה ומארחת אותם בנדיבות וחדווה.

כריס הכיר את פרוסו, בנסיבות מעט משעשעות.

הוא ראה אוטובוס עולה להרי הטרודוס, עם גגון לנשיאת ציוד, מרותך, שנראה ייחודי וטוב מהרגיל. הוא רדף אחרי האוטובוס שעלה אל הטרודוס בכבישים המפותלים של שנות ה-70 באי. וכשסוף סוף תפס את האוטובוס שעלה, שאל אותו מהיכן הגגון ? מי הרתך המוכשר ? הוא הפנה אותו לכפר פדולס. 

בכפר ראה את ג'ורג' (בעלה של) ופרוסו עומלים במרץ במרפסת יפיפיה על הרכבת כמה מסגרות מתכת לכדי גגון. הוא הזמין לעצמו אחד, אבל אז גילה שהרתך המוכשר הוא בכלל רתכת...
הקשר בינהם הלך ונרקם, וכריס הפך לבן בית במשפחה.

ומאז הכל היסטוריה, הגגון כבר בר מינן, אבל המרפסת הקטנה בפדולס הפכה למסעדה, שהפכה למלון, שגדל עם חלונות ענק אל הנוף, ואוירה משפחתית ונעימה, כמו פעם.
​

מזג האויר במדירה מתעתע, מצד אחד האי נמצא כחלק מרצועת המדבריות העולמית, מצד שני הוא במרכז האוקיינוס, כך שהחום והלחות יוצרים מז"א טרופי ולעיתים גם עננות סמיכה במיוחד. באחד מימי הטיול אנחנו עולים לפסגת האי, שיא של רכס בגובה של 1861 מ', שממנו ניתן בקלות לראות את כל האי ועמוד מאד גם לתוך האוקיינוס.

 יום טיול שכזה תמיד מעל החששות רבים, ופחד מענן ענק שיגיע ויכריח אותנו לרדת חזרה מטה מההר. בבוקר הטיול האחרון שהיה, בפסח 2016, כבר בעליה להר ראינו אותו מגיע. להמשיך או לא ? המשכנו.

שהענן הגיע להר הוא פשוט נעצר לו במחסום הטבעי, ההר, ואנו טיילנו כמעט יום שלם, מעליו או לידו, ראינו את הנוף המובטח. הענן הצטרף אלינו ליום הטיול, והיה חבר קבוצה לתפארת.