האם יש להתכונן לטיול ?
כל אדם הוא ייחודי, וכל טיול הוא ייחודי. לפני כל טיול אני ממליץ לקרוא היטב את רמת הקושי, המפורטת בדף הטיול (הסבר מופיע כאן למעלה), ולנסות להבין האם מבחינת הכושר האישי את/ה תהנו מהטיול. אתגר פיזי הוא דבר מהנה ביותר, אך גם יכול להיות מקור לתסכול גדול אם הוא אינו נכון לנו. לקראת כל טיול, אני ממליץ להתכונן פיזית בהליכות ארוכות בשטח. הרווח כפול, גם הנאה וגם הכנה פיזית ראויה. לכל טיול יש להתכונן אחרת, ובדפי הטיול השונים ישנה פסקה ייחודית להכנה פיזית והכנת ציוד לקראת הטיול. הציוד לטיול הינו מרכיב מהותי שגם אותו יש להכין היטב מראש. ציוד טוב מסייע להנאה מהטיול, ורשימת ציוד כללית ומפורטת ניתן למצוא כאן באתר תחת מידע שימושי > ציוד.
מהי רמת הקושי בטיולים ?
זו השאלה הקשה מכולן, מכיוון שרמת קושי זהו דבר מאד אישי. אתחיל באמירה כללית, ואז אנסה לפרט כאן לפי פרמטרים שונים, שיבהירו את התשובה :
ככלל - רמת הקושי ברוב הטיולים היא בינונית. כלומר, הולכים כ-12-16 ק"מ מדי יום, עולים לכל היותר כ-600 מ' (במרחק אנכי), ולמשך רוב הלילות בטיול ישנים במתקנים מרווחים בחדרים זוגיים, שהשירותים והמקלחת בחדר.
אבל כמו בשאלה הקודמת - הטיולים מאד שונים זה מזה, ואפשר להביט ברמ הקושי בכמה משתנים :
מרחק הליכה - בין 5-12 ק"מ זהו יום קל יחסית, בין 12-16 זהו יום בינוני, ומעל 16 כבר מתחיל להיות יותר קשה. כאן אופי השבילים נכנס לביטוי, שהרי הליכה של 20 ק"מ על דרכי עפר רחבות, יכולה להיות קלה בהרבה מאשר הליכה של 3 ק"מ בנחל עמוס בולדרים.
מרחק עליה - עד 200 מ' עליה ביום - קל, בין 200-600 זה כבר יום בינוני, ומעל 600 זהו כבר יהיה יום קשה. הכוונה כאן הינה לעליה מצטברת, וגן זו מדידה מאד אישית. ישנם מטיילים שעליה מצטברת ביום של 700 מ' לא תהיה להם קשה, כי עולים אותה בחלקים של 100, 200, 100 וכו... לעומת זאת יהיו מטיילים שיעדיפו את כל ה-700 על ההתחלה ו-"לסיים עם זה". כאן כבר השטח יחליט עבורנו, ולנו נשאר רק ללכת...
עוד שני דברים חשובים לגבי העליות - הם כמובן מרחק ההליכה, ואופי השבילים (מהסעיף הקודם).
תשתיות הלינה - בטיולים תמיד נעדיף ללכת כמה שיותר, ולנסוע כמה שפחות. לפיכך בתכנון אמיד אנסה לקרב בין מקום הלינה למסלול הטיול, ובהתאם לכך יקבע מקום הלינה. זה יכול להיות:
- בית מלון, בדרגת תיירות טובה - חדרים זוגיים עם שירותים ומקלחת בחדר.
- בקתות מטיילים - מספר רב של אנשים בחדר, מיטות קומותיים, שירותים משותפים במסדרון, לא בכולן מקלחת.
- מחנה אוהלים - אוהלים זוגיים, לינה בשק שינה על גבי מזרון בעובי דק-בינוני, בישולי שטח.
לכל מתקן, יש יתרונות משלו. כיף גדול להציב אוהל מול הנוף, לסיים בו יום אחד ולהתחיל ממנו יום הליכה נוסף, או בקתות המטיילים שניתן לפגוש בהם עוד מטיילים מכל העולם, ולספוג מעט מהאוירה המיוחדת, ועוד...
מזג האויר - כעיקרון, תמיד ניסע ליעד מסוים שמזג האויר יהיה בו טוב ככל האפשר. אבל, גם מז"א טוב זה דבר יחסי... הקיץ הנורבגי לדוגמא הוא לח וגשום, אבל הוא הרבה יותר מוצלח מהחורף הנורבגי בו אי אפשר כמובן לעלות להרים.
מזג אויר כמו גשם, ערפל, טמפ' נמוכות ביותר, יכולים לגרום לטיול להיות קשה הרבה יותר מהמתוכנן. כאן ציוד טיולים טוב, יוכל לסייע לעבור את היום יבשים יותר ומסוגלים יותר להינות מהחוויה.
בדפי הטיול, אני מנסה לפרט כמה שאפשר על התנאים השונים, הביטו ברשימה הנפתחת (כמו זו) מתחת לגלריה.
אלה מסעות ? אלה טרקים ? מה ההבדל ?
אם נתרגם לאנגלית את אופי הטיולים שאני מדריך - ניפגש בשני מושגים :
hiking - הליכה בטבע, בכל רמת קושי, בכל תוואי שטח. בדרך כלל ההתייחסות הינה ליום בודד.
trekking - כאן ההתייחסות היא לטיול ארוך יותר בטבע, יותר מיום אחד, בו ישנים במחנה אוהלים או בקתות, והטיול ביום מסוים מתחיל בנקודה בה הטיול הסתיים ביום הקודם.
הטיולים שלי (ובכלל, שמדברים על "טרקים" בארץ) הם שילוב של שני המושגים, והטיולים שונים מאד זה מזה, בהתאם ליעד, לעונה, ועוד.
בטיול הררי, העליות ארוכות יותר והירידות ארוכות בהתאם (סלובקיה, מון בלאן), בטיול ביעדים מרוחקים, הלינה תהיה במחנה אוהלים בדרך כלל (מרוקו, גרינלנד), וכך למעשה כל טיול הולם כמה שאפשר את אופי היעד, כלומר, למשל בטיול בנורבגיה שבו הבקתות הן חלק כל כך משמעותי מבחינה תרבותית ומנהלית בטיול, נתמסר אליהן בלב שלם ונעדיף אותן על פני עוד נסיעות ומלונות, כי כך החוויה של השטח היא העוצמתית ביותר.
אני אוהב את המושג הפשוט של טיול, ונמנע מכינויים מפוצצים כמו "משלחת" או "מסע". מסעות זו הגדרה רחבה מאד בעיני, ובאופיה היא גם אישית. יש מי שיגדיר טיול מסוים כמסע מטלטל, ויש מי שעבורו זה עוד יום מחויך בטבע.
עוד מושג שחשוב להכיר בעיני הוא - mountaineering. כאן מדובר בטיפוס על הרים גבוהים בעזרת ציוד וידע טכני כמו טיפוס, עבודת חבל, וכו. זהו עולם תוכן אחר ממה שאני מתאר (למרות שישנה קרבה גדולה מאד בין העולמות). כשנעלה יחד על ההרים (ונעשה זאת די הרבה בטיולים איתי), נעשה זאת בהליכה בשבילים, שלא תדרוש מאיתנו ידע טכני או כושר ייחודי. בעתיד הלא רחוק, אתחיל להדריך גם טיולים בהם נטפס על הרים לא רק בהליכה. יש למה לצפות.
hiking - הליכה בטבע, בכל רמת קושי, בכל תוואי שטח. בדרך כלל ההתייחסות הינה ליום בודד.
trekking - כאן ההתייחסות היא לטיול ארוך יותר בטבע, יותר מיום אחד, בו ישנים במחנה אוהלים או בקתות, והטיול ביום מסוים מתחיל בנקודה בה הטיול הסתיים ביום הקודם.
הטיולים שלי (ובכלל, שמדברים על "טרקים" בארץ) הם שילוב של שני המושגים, והטיולים שונים מאד זה מזה, בהתאם ליעד, לעונה, ועוד.
בטיול הררי, העליות ארוכות יותר והירידות ארוכות בהתאם (סלובקיה, מון בלאן), בטיול ביעדים מרוחקים, הלינה תהיה במחנה אוהלים בדרך כלל (מרוקו, גרינלנד), וכך למעשה כל טיול הולם כמה שאפשר את אופי היעד, כלומר, למשל בטיול בנורבגיה שבו הבקתות הן חלק כל כך משמעותי מבחינה תרבותית ומנהלית בטיול, נתמסר אליהן בלב שלם ונעדיף אותן על פני עוד נסיעות ומלונות, כי כך החוויה של השטח היא העוצמתית ביותר.
אני אוהב את המושג הפשוט של טיול, ונמנע מכינויים מפוצצים כמו "משלחת" או "מסע". מסעות זו הגדרה רחבה מאד בעיני, ובאופיה היא גם אישית. יש מי שיגדיר טיול מסוים כמסע מטלטל, ויש מי שעבורו זה עוד יום מחויך בטבע.
עוד מושג שחשוב להכיר בעיני הוא - mountaineering. כאן מדובר בטיפוס על הרים גבוהים בעזרת ציוד וידע טכני כמו טיפוס, עבודת חבל, וכו. זהו עולם תוכן אחר ממה שאני מתאר (למרות שישנה קרבה גדולה מאד בין העולמות). כשנעלה יחד על ההרים (ונעשה זאת די הרבה בטיולים איתי), נעשה זאת בהליכה בשבילים, שלא תדרוש מאיתנו ידע טכני או כושר ייחודי. בעתיד הלא רחוק, אתחיל להדריך גם טיולים בהם נטפס על הרים לא רק בהליכה. יש למה לצפות.
לטייל ברגל בחו"ל ? זה לא בזבוז זמן ?
אין כמו לצאת לטבע ולטייל. זה מרגיע, משחרר, ומהווה מקור הנאה אוניברסלי (בעיני). רבים מאיתנו, מטיילים בארץ, עם המשפחה או חברים, וטיולים רגליים בחו"ל זה משהו שעשינו אי שם אחרי הצבא, הרי מי יסע לחו"ל ויבזבז את הזמן על ללכת ברגל ?!
כאן המקום לשנות את הגישה. הרי אנחנו נוסעים לחופשה, והמטרות העיקריות בה הן לנוח (בעיקר בראש), ולחוות כמה שאפשר את היעד אליו נסענו. בשביל לקבל השראה, בשביל העניין, ועוד...
אין כמו הליכה ברגל בשביל הגשמת המטרות הללו. לפגוש את האוכלוסייה המקומית, בכפריה האמיתיים, לא רק אלו הנגישים לתיירים. להביט בארץ אליה נסענו בצדדים היפים ביותר שלה, במקורות ההשראה שלה. ברגל החוויה מתעצמת, העליה אל ההר, הופכת למטרת היום, ופתאום, שוכחים מהעבודה או שאר טרדות הבית. ברגל נפגוש את המקומיים בעמדה הרבה פחות מתנשאת, לא נגיע אליהם ונרד מהמיניבוס תוך קריאות התפעלות שחוקות, אלא נגיע אליהם בדרכם, אחרי שגם ראינו משהו מהנוף שלהם.
למי שבאמת אוהב או אוהבת ללכת ברגל, ואוהב/ת את הטבע והסביבה, החוויה של הטיול הרגלי בחו"ל היא כה חזקה, ששום מוזיאון או רכב שכור יכולים להחליף, אלא רק להוסיף לה, ואם אפשר - אחרי הטרק בבקשה...
כאן המקום לשנות את הגישה. הרי אנחנו נוסעים לחופשה, והמטרות העיקריות בה הן לנוח (בעיקר בראש), ולחוות כמה שאפשר את היעד אליו נסענו. בשביל לקבל השראה, בשביל העניין, ועוד...
אין כמו הליכה ברגל בשביל הגשמת המטרות הללו. לפגוש את האוכלוסייה המקומית, בכפריה האמיתיים, לא רק אלו הנגישים לתיירים. להביט בארץ אליה נסענו בצדדים היפים ביותר שלה, במקורות ההשראה שלה. ברגל החוויה מתעצמת, העליה אל ההר, הופכת למטרת היום, ופתאום, שוכחים מהעבודה או שאר טרדות הבית. ברגל נפגוש את המקומיים בעמדה הרבה פחות מתנשאת, לא נגיע אליהם ונרד מהמיניבוס תוך קריאות התפעלות שחוקות, אלא נגיע אליהם בדרכם, אחרי שגם ראינו משהו מהנוף שלהם.
למי שבאמת אוהב או אוהבת ללכת ברגל, ואוהב/ת את הטבע והסביבה, החוויה של הטיול הרגלי בחו"ל היא כה חזקה, ששום מוזיאון או רכב שכור יכולים להחליף, אלא רק להוסיף לה, ואם אפשר - אחרי הטרק בבקשה...
