שלוש כתבות חדשות במסע אחר, על שלושת תאי השטח הבולטים במדירה בהם אנחנו מטיילים ברגל - הים, היער, וההרים הגבוהים. החלק הטוב ביותר בעיני בכתבות הוא הצילומים המעולים של איציק יוגב (שוב תודה!). תהנו. 

תמונות מהטרק הראשון בראוניון, אוקטובר 2019. טרק לעומק האי הקטנטן, לנופים וולקנים ותרבות אפריקאית ייחודית לאי.  

סיפור אישי מהקיץ, הזמנות לערב וטיול בארץ, ועוד...

בסוף ספטמבר האחרון, כל קבוצות הוואטסאפ של הטיולים שהיו במון בלאן בשנים האחרונות געשו ורעשו סביב קרחון ליד העיירה קורמיור, שהולך ומתפרק. בפוסט הבא אנסה להבהיר את הסיפור, ולעדכן מה מצבו של הקרחון היום.

איפה ?
כל מי שטייל איתי במון בלאן מכיר את התצפית על הקרחון Planpincieux, שנמצא מתחת ל-"גראנד ג'וראס". התצפית היא מהנקודה הגבוהה ביותר שאנחנו מגיעים אליה בטרק, ביום האחרון (או האמצעי שבתכניות שלפני 2019) שבו אנחנו יוצאים בקתת בונאטי, עולים כמה עליות תלולות, ובסוף יורדים לאכול גלידה בקורמיור.

מתי ?
באמצע ספטמבר האחרון, מטפסים איטלקיים דיווחו על שינוי במיקום של הקרחון המדובר, הם דיווחו שהוא נמצא נמוך יותר מבדרך כלל בסוף הקיץ.

ומה קרה ?
הדיווח היה שגרתי לגמרי וחלק משיחה חברותית בבית הקפה המקומי. השיחה תפסה את אוזנה של ולנטינה, מדריכה באזור, שיידעה קבוצת מדענים מהאוניברסיטה בגרנובל, שמיד הגיעו לאזור והחלו במדידות שגרתיות.

הם גילו שהקרחון נמוך יותר (כלומר, ירד למטה בערוץ בו הוא היה לפני כן), ב45 ס"מ. האזור כולו והכביש מתחתיו נסגרו לתנועה. הוצבה מול הקרחון תחנת מדידה, וכעת ממפים כל תנועה ולו הקטנה ביותר של הקרחון. נכון לימים אלה (31.10.19), הקרחון ירד עוד 30 ס"מ.

אבל, מה הבעיה ?
אין טיול שצפונה מישראל ואני לא מדבר בו בשלב מסוים על קרחונים והתחממות גלובלית. למי שאינו מכיר, אומר שקרחון גם הוא מסוגל לנוע במורד ואדי, באופן איטי הרבה יותר ממים, ותנועתו תלויה בטמפ' שלו, בשיפוע, ובגודל הקרחון. לכל קרחון ישנה התארכות והתקצרות טבעית במהלך כל עונה, כשבדרך כלל דווקא לקראת סוף הקיץ קרחונים "זורמים" מהר יותר מטה, ומתארכים. זה נגרם מזרימת מים אינטנסיבית בינהם לבין השטח, שמהווה מעיין חומר מסכך  עבור הקרחון. מה שבדרך כלל מונע את זרימת המים המהירה, היא העובדה שהקרקע מתחת לקרחון קפואה גם היא בעומק מסוים ומשתנה (ה-permafrost), ושומרת על צידו התחתון של הקרחון מלהינמס.
למעשה זרימה כה מהירה של הקרחון היא עדות ישירה להתחממות כדור הארץ. קל להבין את זה בתהליך הבא :

האויר מתחמם > הפרמה-פרוסט נסוג לעומק פני השטח ומתרחק מהקרחון > תחת הקרחון ההמסה גדולה יותר > יש יותר חומר סיכוך > הקרחון זורם  במהירות מטה. 

ומה עכשיו ?
עכשיו מחכים... הפחד הוא שחלק גדול מהקרחון עומד להינתק, ולגרום למפולת גדולה שעשויה לגרום להרס רב של תשתיות וכמובן פגיעה בחיי אדם שיהיו בסביבה. זו הסיבה שהאזור נסגר לתנועה, וכעת אין גישה לכל החלק של ואל פרט האיטלקי מהצד האיטלקי (על האוכף בצד השוויצרי ישנם שלטים רבים המתריעים מפני הסכנה). אפשר להמשיך לתעדכן באתר הבא. (לחצו על התרשים במרכז שמאל המסך).

אם קראתם/ן עד לכאן, אולי תרצו לשמוע את דעתי האישית על הנושא :
להתחממות הגלובלית אין פנים, אין פרזנטור, ואין אף דרך להנכיח אותה במרחב הציבורי חוץ מלדבר. הרי התמונות והנתונים הם תמיד מאפריקה המאובקת גם ככה, או מגרינלנד שזה בכלל סוף העולם... ופתאום, המון בלאן עצמו, אחד המקומות המטוילים בעולם, נמצא בלב הסיפור ! זו נקודת אור קטנה בסיפור, שאולי תפתח עוד עיניים ותביא את הנושא של ההתחממות הגלובלית לסדר היום הציבורי. 

הגיע הזמן לדבר על זה. אנחנו יכולים להתהדר בכותרות מפוצצות כמו "תיירות אחראית", "טרקים  אקולוגיים" ועוד, אבל בדרך אנחנו משאירים אחרינו לפעמים שאריות שהן פשוט סותרות כל היגיון סביבתי, וחסרות דרך ארץ.

כן כן, אני הולך עכשיו לכתוב על קקי ופיפי. בחיי.

לצערי הרב, בשטח אנחנו פוגשים המון שאריות שקשורות בצרכים. נייר טואלט (שמתוך סקר קצרצר שעשיתי בין  חבריי הצרפתים, הם משוכנעים לחלוטין שבכלל לא מדובר בזבל כשזה בשטח, ועומד לרדת גשם בימים הקרובים), מגבונים לחים, שאריות של מוצרי היגיינה נשית ועוד. בואו פשוט נשים לזה סוף, ואחת ולתמיד נניח שני כללים על השולחן:

1. המקום: כשאין המון צל בסביבה, לא מתפנים בצל היחיד שמוצאים. תמיד יש עוד  כפל קרקע להסתתר בו.
2. העזרים: כאן החוקים מאוד פשוטים. נייר טואלט שורפים תוך נקיטת כללי זהירות ומגבונים לחים אוספים. קל לא?

איך אפשר לתפוס את. כל המרחבים הפראיים האלה ? דני גוטמן המוכשר מצליח. תודה דני !

איציק יוגב המוכשר משתף אותנו בתמונות שצילם במהלך הטרק במדירה - פסח 2019. תודה איציק !

כתבה חדשה בעיתון הארץ, על טיולים באזורים הפחות מוכרים של מרוקו, שאינם באטלס הגבוה. בכתבה אני מתאר את השהות עם אנשי המדבר על גבול הסהרה, את מרקש, ואת האפשרויות השונות לטיולים באזורים הכי "מרוקאיים" של מרוקו. תהנו !

דיוור מושקע במיוחד. תשובה לשאלה שאני נשאל הכי הרבה בהדרכות - "מה הטיול שאתה הכי אוהב ?", וכתבה ראשונה בעיתון "הארץ".

10 שנים ! הזמן עובר מהר שנהנים...

אוסף תובנות צנוע מעשר השנים האחרונות, שגם מבהיר לא מעט מהגישה שלי כלפי טרקים קבוצתיים ופרטיים בחו"ל. כתבה חדשה שכתבתי במסע אחר אונליין, ואני מזמין כל אדם שאוהב ללכת ברגל, בטבע, לקרוא בה. 

זה היה ביום ה-6 לטיול. אחרי כמה ימים שאנחנו מטיילים על הרכס של ה-"סיירה נוודה", בין הכפרים הלבנים ומערכות המים ההרריות, הגיע היום בו אנחנו אמורים לצאת מהבקתה הגבוהה אל פסגת הרכס. החורף היה מושלג במיוחד, והרכס כולו לבן ויפיפה, אבל הדרך לפסגה כנראה חסומה... אפשר היה לראות כבר מלמטה את הנתיב הדרומי בו תכננו ללכת, שאמור בעונה זו להיות פנוי משלג - מכוסה כולו. 

חושבים על אלטרנטיבות, שותים עוד כוס תה בבקתה...

אחרי הצהריים יורדים חבורת מטפסים, עם חיוכים מקצה לקצה. "הגעתם למעלה ?" מיד כולם שואלים, כן הם אומרים, בנתיב הצפוני. הוא פנוי לגמרי.
"איך זה יכול להיות ?" שואלים כולם בהפתעה, הנתיב אמור להיות מושלג בהרבה מהדרומי...

מגיע שומר הבקתה המבוגר, ואומר שבמהלך שנות ה-80, היתה שנה אחת מושלגת כמו השנה הזו. שבמהלכה הרוח היכתה ללא הרף במפנה הצפוני, ושמרה אותו פנוי לחלוטין משלג. כנראה השנה גם היתה ככה...

עלינו למעלה, הגענו מעל לעננים, וירדנו מאושרים למטה...בנתיב הצפוני. ביוני השנה (שבועות), נעלה שוב לפסגת המולסן. ​

לאחרונה בטיולים, שמתי לב שמטיילים רבים עם נעליים נהדרות מתלוננים על חוסר איוורור, על כניסת מים, ושאר צרות ! אי לכך ובהתאם לזאת - אני מציג את המדריך המלא והמהיר, להכנת נעלי הטיולים לטיול הבא -
​
להלן המרכיבים:

• נעלי טיולים
• דבק שישים שניות
• וקס ייעודי לעור הנעליים
• מטלית יבשה
• תכשיר דוחה מים לנעליים (waterproofer)

נתחיל !
מוציאים את שרוכי הנעלים, ואת המדרסים, ומנקים היטב את הנעלים. זה כנראה השלב החשוב ביותר בתהליך, ויש לבצע ניקוי מעולה לנעליים לאחר כל טיול. האויב הגרוע ביותר של עור הנעלים הינו אבק, בוץ, ולכלוך. נעליים נקיות יכולות לקבל ווקס הרבה יותר טוב.

חשוב לנקות את הנעליים ולשפשף מבפנים ומבחוץ. אפשר לשטוף במקלחת ואפשר גם בכביסה עדינה במכונה. אין מה לדאוג לממברנת הגור-טקס או לכל מרכיב אחר בנעליים, נעל חזקה וטובה אמורה לעמוד בקלות בשטיפה כזו. לאחר השטיפה יש לנגב בעדינות כל שארית לכלוך, ולתת לנעליים להתייבש היטב במרפסת מאווררת, כיומיים.

המדריך הבא נכתב וצולם על הנעלים האישיות שלי, והן מעור מלא. רוב נעלי הטיולים מכילות עור בכמות חלקית, ובינהן שכבות בדים שונים. חלקי הדב אינם דורשים תחזוקה ייחודית פרט לנקיון ולריסוס תרסיס דוחה מים (השלב האחרון). אני ממליץ לעקוב אחרי השלבים הבאים לגבי כל פיסת עור בנעליים, היכן שאין עור אין צורך למרוח ווקס.

במידה ויש קרעים בין הפלסטיק לעור - זה הזמן להדביק אותם לפני שיגדלו. עבדו עם מעט דבק, שלא תפגמו בעור הנעליים.

את השרוכים יש לשטוף במים חמים ומעט סבון, זה ירכך אותם ויכין אותם להמשך חייהם המשותפים עם הנעליים.

את השרוכים יש לתלות לייבוש, לא להכניס שרוכים רטובים לנעליים, זה עשוי ״לתקוע״ אותם כך שיהיה קשה למשוך בהם בעתיד.

בחנות הטיולים הקרובה לביתכם/ן, קנו ווקס ייעודי לנעליים, המבחר אינו גדול בדרך כלל. אני ממליץ על המוצרים של NikWax לטיפוח הנעליים. יש לשים לב אם המוצר הינו לעור או לעור הפוך (suede).

 לא להתקמצן !
הנעליים אמורות להיות מעט חמימות (בטמפ׳ החדר האביבי/קיצי. במידה והבית קר, אפשר לשים אותם מול תנור אפייה פתוח ודולק לדקה-דקותיים) , וכך לא ייווצרו ״גושים״ בז׳יים של הווקס (כמו בתמונה) והוא יספג היטב. שימו דגש מיוחד על התפרים, ועל הלשונית.

נקו ושפשפו היטב כל שאריות של ווקס מהנעליים, החימום העדין בשפשוף יסייע בהחדרת הווקס לנעליים, וגם יוודא שלא ישאר ווקס מיותר על הנעליים (מקור מיותר לצבירת לכלוך).

זהו !
כעת, אפשר פשוט לאכסן את הנעליים בארון עד הטיול הבא, במקום קריר שאינו אטום.

לפני הטיול הבא - רססו עליהן ספריי הידרופובי (נגד מים), זה יגרום לנעליים לדחות מראש כל לחות שמתקרבת (היא פשוט תמשיך כטיפות מטה), וכך תימנעו לכלוך, לחות, והרגשה לא נעימה בכפות הרגליים. אני מעדיף את התכשיר של greger’s, הוא היקר בתחומו, אבל מיכל אחד יספיק לטיולים רבים.

כעת הנעליים שלכם/ן מוכנות לעונה הקרובה !
לאחר החזרה מטיולי הקיץ, עברו שוב על המדריך ושלביו השונים, ביצוע תהליך שכזה מדי חצי שנה יבטיח נעליים עמידות ויבשות לאורך שנים.
​
תהנו, ואשמח אם תעבירו הלאה לחבריכם/ן המטיילים/ות.

כמו כולם/ן, גם אני מאד נהנה להביט אחרי כל טיול בתמונות. תמיד נחמד להיזכר ברגעים יפים (לראות כל מיני תיעודים שלי בפוזיציות שלא זכרתי). שיוצא לי לטייל יחד עם ריטה מנדס פלור, צלמת מחוננת בעיני, כשאני מביט בתמונות אני לא ניזכר ברגעים, אלא מגלה מחדש איזור שהייתי בו לפני שניה, אבל מזווית אחרת לחלוטין. לא שגרתית, לא מתפשרת, ומעניינת באופן בלתי רגיל. הקישו כאן, כדי להביט בגלריית התמונות שלה מהטיול האחרון במרוקו. שווה שווה.

תודה ריטה !
לאתר המלא של ריטה