שוב רקפת רוזנפלד נותנת לנו הצצה לעולמות הסמויים מהעין. והפעם - טכנולוגיה חדשה לעריכת דנ"א. האזינו לפודקאסט בו היא מסבירה על הקריספר, ויכולותו להשפיע על העתיד של כולנו. 

איציק יוגב המוכשר משתף אותנו בתמונות שצילם במהלך הטרק במדירה - פסח 2019. תודה איציק !

שניה אחרי שנפגשנו במדבר המרוקאי, חגי פתח מיזם חברתי-אינטרנטי (www.poolabook.com) לקריאה ושיתוף יצירות כתובות תו"כ שמירה על זכויות היוצרים. מעיין יוטיוב ליצירה הכתובה. 

אני אישית קראתי יצירה מעניינת למדי על הברקסיט המתקרב ובא (או לא?), ואני ממליץ פשוט להכנס ולשוטט, במיוחד בשישי בצהריים שיש קצת זמן פנוי (אני מקווה...).

תודה חגי !

ביום השמיני למסענו בקירגיסטן יצאתי , עם קבוצת המטיילים לטיפוס על קרחון עטופה במעיל גשם ומכנסי סערה. כובע חם על הראש וכפפות פליז על הידיים. לרגליי נעלי הזמברלנד הוותיקות שלי, שאתמול נבעה בשתיהן פתח בין הסוליה לגוף הנעל. הנעליים נחבשו במסירות על ידי אייל הצעיר ורב התושייה, בתחבושת דביקה ולבנה. בנעליי החבושות, אני יוצאת  לדרך המובילה לקרחון. ו"הדרך" אינה אלא  מתלול  סלעי גרניט מחוספסים וביניהם מפכים ערוצי מים היורדים מן הקרחון. קשה לי לנעוץ את מקלות הליכה בין הסלעים והנעליים שלי נאנקות חרש עם כול פסיעה.

"היצמדי לרמיל, לכי אחריו, כך ייקל עליך" אומר לי המדריך ואני מצייתת. עד מהרה רמיל, המדריך המקומי הצעיר ושחום העור, מבחין בקשיי ומושיט לי יד חמה ואיתנה. אני מתבוננת ברגליו הפוסעות יציבות ובוטחות על הסלעים ועד במהרה רק במבע עיניים הוא מראה לי היכן להניח את רגליי. ובעיניי אני מצביעה לו, מפעם לפעם, על דרך נוחה ומתונה יותר. עד מהרה אנו נכנסים לריתמוס הליכה של חיפוש נתיבים נוחים יחסית ובהרמוניה פוסעים יחדיו. כמעט ללא מילים אך בתקשורת חמה והבנה מלאה. במחי אחיזת ידו החמה והאיתנה נעלמו כול קשיי בטיפוס על סלעים, דרדרות, במעבר מכשולי מים בקפיצה מאבן גרניט אחת למשניה, הקושי פשוט הפך לעונג צרוף. מסתבר שלא רק לי היה נפלא ללכת יד ביד עם רמיל גם הוא מאוד נהנה וכשירדנו למטה, הודה לי על העונג שבצעידה המשותפת לקרחון – מתוק טעמה של נתינה. 

בעודי אוחזת בידו האיתנה של רמיל זיהיתי עד כמה מושגי הטיפול שלי באנשים במשבר לקוחים מעולם המסעות שאני כה אוהבת. כמטפלת, אני מגדירה עצמי כמי שמיטיבה לנווט אנשים בסבך רגשותיהם ומושיטה להם יד מקצועית איתנה בחלצי אותם מצמתי משבר ומועקה לחוף מבטחים. לאור הבנה זאת אני מחליטה שאכתוב באתר שלי על מסע הטיפול בהנחייתי כאנלוגיה למסע רגלי בארץ לא נודעת.

על פסגת ההר בסמוך לקרחון ביחד עם יובל הצעיר, המתחיל דרכו בהתקרבות ליהדות, בנינו עם אבני המקום את המילה שלום. אמרתי ליובל שהמקום גבוה דיו כדי שהיושב במרומים יראה היטב מה אנו מבקשים ממנו – ש ל ו ם, זימרנו תפילה "יעשה שלום עלינו ועל כול עמו ישראל" וקינחנו באמן מלא כוונה.
את היום קינחנו בטבילה במי אגם צוננים מאוד. וכאן בא עוד זוג ידיים לעזרתי – לביא פרש את כפות ידיו במים ואיפשר לי לצוף ברוגע במים הקרים כשראשי מונח על כפות ידיו.

ביום הטוב הזה עם ידיים שבאו לעזרתי, הרי שמעבר לעונג הקבלה זכיתי לשיעור חשוב בענווה. במרחבי עבודתי אני מורגלת בהובלת אחרים והנחייתם וכאן הרשיתי לעצמי לחשוף קושי וצורך שלי בעזרה ללא בושה ומבוכה ונהניתי פעמיים  - גם לקבל וגם לתת לבעלי רצון טוב לעזור לי וגמול הענווה - חוויה מרנינה של עונג. כאילו נדלקה מעלי שמש מאירה באפרוריות היום.

בסיומו של יום, כשחלצתי את נעלי החבושות, שעמדו היטב במשימת העלייה לקרחון, גיליתי שהסוליה הפנימית הייתה מאוד רטובה. הודיתי להן על שבע עשרה שנים של שירות נאמן באינספור טרקים בארץ ובחו"ל והשארתי אותן בקירגיסטן.

רקפת רוזנפלד - מטיילת מוכשרת וחוקרת ביוטכנולוגיה.

חיידקים – מילה שמעוררת אצלנו בדרך רעד וחרדה.אבל, ולמרבה ההפתעה, עצם קיומנו תלוי באותם יצורים מיקרוסקופיים החיים בתוכנו. מספרם בגוף האדם גדול ממספר התאים החיים שבגוף, ולמעשה גוף האדם הינו מערכת אקולוגית סבוכה הכוללת בתוכה גם אוכלוסיות רבות של חיידקים, לכל אחד או אחת מאיתנו ישנו הרכב חיידקים ייחודי, ואלו חיוניים להתפתחותנו, לבריאותנו, ואף להתנהגותנו.
​
מסעות וטיולים בעולם גורמים לשינויים בהרכב החיידקים שלנו, וההרכב הייחודי של כל אחד מאתנו הוא גורם חשוב בקביעה מי מאתנו ישרוד את המסע ללא הפרעות במעיים, ומי "יחטוף" זיהומים ושלשולים. אמנם אין עדיין מספיק ידע כדי לקבוע את הדרך הטובה ביותר למנוע קלקולי קיבה בנסיעות, אך יש מדענים הסבורים שהדרך הטובה ביותר היא ללכת לדוכנים שבהם אוכלים המקומיים, וליהנות ממנה מקומית של מזון וחיידקים, ובכך לבצע מעין "החלפה מסודרת" של חיידקי המעיים לכאלה המתאימים יותר לסביבה החדשה.

בהתאם למבוא בפסקה הראשונה, החלפה שכזו יכולה לא רק לגרום לגופנו להיות יותר עמיד בפני רעות, אלא אולי אפילו לספוג יותר מהחוויה והאופי המקומי, שלחיידקים המקומיים אפילו השפעה עליו...

״למדתי לקרוא מפות תוך כדי תנועה, תוך כדי טיולים שאני ניגשת למדריך ומבקשת: "תראה לי בבקשה במפה איפה אנחנו נמצאים". היום אני יכולה למצוא את עצמי שקועה שעות בקריאת מפה, תיכנון מסלול, חישוב מרחקים, בדיקה של קווי גובה וכו'.

בפעמים הראשונות שסימנתי נקודת ציון מחוץ לשביל מסומן וניווטתי אליה בהצלחה, מדד האושר קפץ לשחקים. לא השתתפתי בקורס קצינות, לא למדתי ניווט, הראייה המרחבית שלי לא חזקה במיוחד, בגלל זה היה לי קשה מאוד בלימודי הנהיגה לשמור מרחק ממכוניות חונות או נוסעות. בגלל זה, לצאת לבד לשטח עם מפה טופוגרפית ולהתאים את קווי הגובה במפה לתוואי השטח ולפי זה ללכת למקום שאליו אני רוצה להגיע – זה מסוג הדברים שגורמים לי לפרוץ בשאגות שמחה כשהיגעתי ליעד…

בתכנון מסלול שמעולם לא הייתי בו, כשאני בוחנת את התוואי במפה, מתכוננת, לא יודעת איך המקום עצמו הנראה ב"מציאות", וכעבור זמן מה מגיעה לשטח ומייצוג של מציאות בקווים וסימונים גרפים אחרים זה הופך לשטח "אמיתי", אדמה עליה אני דורכת, מעלה בו אני מטפסת או מורד בו אני יורדת – המעבר מהדו-מימד לתלת-מיימד יש בו מן הקסם שקשה להסביר״

להמשך קריאה - היכנסו לבלוג של אילנה.
תודה אילנה !

כמו כולם/ן, גם אני מאד נהנה להביט אחרי כל טיול בתמונות. תמיד נחמד להיזכר ברגעים יפים (לראות כל מיני תיעודים שלי בפוזיציות שלא זכרתי). שיוצא לי לטייל יחד עם ריטה מנדס פלור, צלמת מחוננת בעיני, כשאני מביט בתמונות אני לא ניזכר ברגעים, אלא מגלה מחדש איזור שהייתי בו לפני שניה, אבל מזווית אחרת לחלוטין. לא שגרתית, לא מתפשרת, ומעניינת באופן בלתי רגיל. הקישו כאן, כדי להביט בגלריית התמונות שלה מהטיול האחרון במרוקו. שווה שווה.

תודה ריטה !
לאתר המלא של ריטה