March 21st, 2018

הפעם סיפור שלי. 

אני מאד אוהב לטייל, ומתוך חווית הטיול, אני חושב שחווית הטבע היא המשמעותית ביותר עבורי בטיול. ישנם הרבה מקומות לטיול, אפשר לצאת למרכז אסיה הפראית או אולי לאירופה ושביליה המסומנים, האפשרויות אינסופיות. אבל מכל אלה, יש בעיני מקום אחד שכנראה לעד ישאר פראי, לא מסומן, וחווית הטבע בו היא חזקה עבורי באופן בלתי רגיל. המקום הזה הוא גם באירופה וגם במרכז אסיה. המקום הזה הוא פסגות ההרים. אזורי טבע ושממה אליהם מעטים מגיעים. הדרך למעלה, מזכירה מאד את חווית הטרק, ישנו מאמץ, ישנה חוויה של טבע, יש התבוננות פנימה...

אבל בטיפוס הטכני על ההר, בעליה בלא נגמרת, ישנו עוד מרכיב סודי.

אולי זו עבודת החבל הטכנית, אולי הסכנה הגדולה יותר, אולי השימוש בידיים, ואולי הטמפרטורות הקיצוניות. אני לא באמת יודע. אבל משהו בטיפוס מייצר אצלי חוויה חזקה באופן בלתי רגיל.

בשנה הבאה, אחרי בישול ארוך במשך כמה שנים, אוביל לראשונה טיולי טיפוס הרים לקבוצות ישראליות. יחד עם פאולו,  שותף מקומי רב נסיון, נכנס יחד לתחום שאינו מוכר כל כך בעולם הטיולים בישראל. טיול אחד יהיה לסביבת הגראן פארדיסו באיטליה, טרק שלקראת סופו נטפס לפסגת ההר (4061 מ' - התמונה שלמעלה), והשני יהיה טיול טיפוס הרים קלאסי (אלפיניזם) חורפי בסביבת המונטה רוזה - גבול איטליה שוויץ.
​
זה דומה לטרק קשה מאד, אבל עם אותו מרכיב סודי... הישארו מעודכנים.